סוף סוף נושא שמדבר אלי מהנושא החם...(:

אז אתחיל.

יום אחד בעודי בת 8,אני הולכת בבית שלי,עוברת בסלון,ורואה בריסטול קטן ועליו רשום "אדי תרומת איברים".

המשכתי ללכת,ואחרי 5 דקות חזרתי וקראתי.

בהתחלה נבהלתי,ילדה קטנה לא יודעת מה רוצים ממנה בדבר כזה.

רצתי לאמא שלי,עם הדף ביד,מבוהלת.

אמא צחקה,והסבירה לי:

"זה אחרי שמישהו מת,הוא תורם את האיברים שלו. תראי. יש פה כל מיני.כליות,ריאות,לב..."

אבל כל זה לא עניין אותי.

"אבל לא הורגים בכוונה נכון?"

"בטח שלא".

הייתי רגועה וחזרתי לענייני.

לפני שנה בערך,חשבתי על הנושא,וחזרתי לדבר על זה עם אמא.

דברנו ודברנו,נודע לי שאמא שלי חתומה על זה,אבא שלי,וגם אחי ואחותי הגדולים.ובסוף החלטתי בוודאות שאני רוצה לתרום איברים.

כי גם ככה,במקום שהם ירקבו בקבר,הם יכולים להציל חיים.

למה שאני לא אלך,אחתום על זה,ואהיה רגועה.

אני יודעת,שביום שאני אחתום על תרומת איברים אני אהיה הגאה באדם,ועאשה את זה עם כל הרצון.

הרי אין בזה שום דבר רע,זה יכול רק לעזור.

אגיע לגיל 18,ושום דבר לא יזיז אותי מלעשות את זה.

אני מקווה שיש עוד המון אנשים שחושבים כמוני,אחרי הכל...

תחשבו על זה שנייה...

גם אם אני אמות-הלב שלי יפעום בתוך בן אדם אחר.

מדהים,לא?