שחיברו לנו גם גשר אליה,

היה כ"כ כייף לחזור לראות את כולם...לחבק ולהגיד כמה שהתגעגענו אחד לשני.

הקבלת פנים של המורים הייתה לא משהו תאמת,דוגמה לזה שאיחרתי בדקה לשיעור ספרות והיא שלחה אותי ואת חברה שלי לסכם על איזה שיר של ביאליק...

אבל חוץ מזה,

היה כיף,שוב,כל הצחוקים בשיעור,הדיבורים והבנים שלא מפסיקים להעיר לכל מילה של המורה וקורעים אותנו מצחוק.

בהפסקה ללכת לקפיטריה גם אם לא באמת בא לך מסטיק אבל את בכל זאת קונה כי יש לך שקל בתיק ואין לך מה לעשות איתו.

להכנס לכתה ושכולם שרים לך "ב30 יום הולדת ב30 יום הולדת" (משהו הם...(:)

והיפיוף הזה שבא אלי אישית ובירך אותי על היום הולדת ואמר שהוא בכלל לא ידע ואם היה יודע היה מתקשר...

מי היה מאמין שבחודש ארכוש חברים כ"כ מהר ואקשר אליהם כ"כ. מי היה מאמין שאתגעגע כ"כ?! אם הייתם שואלים אותי לפני חודשיים-שלושה בחיים לא הייתי אומרת שאתגעגע לבית ספר.ועשכיו אני פשוט מבינה,ששם לא העריכו אותי כמו שצריך. שבנות לקחו אותי מתי שהם צריכות,וכשלא היה בא להם הפנו לי את הגב. וגם זה,לקח לי המון זמן עד שהשגתי את החברות האלה. היה מאוד קשה.

ציפית לבוא לבית ספר חדש ולקבל את אותו יחס,אבל הופתעתי. ולטובה(:

אוהבת,

נועה.