יום שלישי,הגעתי לבצפר.

אף אחד לא היה אותו הדבר,כולם היו עם פנים חמוצות.

בהתחלה באמת,לא הבנתי מה קרה. לא חשבתי שקרה משהו תאמת.

זה הגיע לסף כשראיתי מישהו בוכה.

ביקשתי בתוקף שיסבירו לי מה קרה,חברה שלי סיפרה לי,לא אמרה מי.

בתאונת דרכים,ב13.10,בשעה 3:10 בלילה.

היא סיפרה לי הכל,איך האוטו התהפך. איך רק הוא עף דרך השמשה ונהרג במקום( ישב על חבר שלו שישב במושב הקדמי. באמת שאני לא מבינה למה הם עשו את זה...)

אחר כך גיליתי שראיתי את הילד הזה פה ושם.לא משהו רציני,באמת,אולי פעם אחת.

אבל עדיין כואב הלב. כ"כ אבל כ"כ כואב הלב לראות איך אנשים שהיו קרובים אליו בוכים,משתוללים,לא מעכלים.

הקטע העצוב פה,שחברה ממש טובה שלי הייתי חברה שלו. והם נפרדו סתם,הם עדיין אהבו אחד את השני. וכ"כ כאב לה. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.

גם אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. בן אדם עומד מולי,מקרה טרי,עכשיו הוא איבד מישהו שקרוב לו,הוא במצב הכי קריטי שיש,איך תנחם אותו? ניסיתי לדבר,ניסיתי לעזור,אבל הבנתי שכלום לא יעזור. הוא לא פה יותר. הוא פשוט לא. שום דיבורים לא יעזרו. אז פשוט חיבקתי אותה,ונתתי לה לבכות. פשוט לבכות...רק שתוציא הכל. שתדע שיש מישהו שתומך בה.

כבר נמאס מהתאונות דרכים האלה,זה קורה עוד,ועוד,ועוד. לא חבל? ילד בן 16. לא התחיל את החיים שלו!

ילד יפה. יפיוף!! ככה נקטף מהעולם הזה...זה לא יאמן.

ואל תגידו "לי זה לא יקרה". כי זה יכול לקרות לכולם. כולם.

למה ה' לוקח את הטובים?

כשהלב בוכה רק אלוהים שומע

הכאב עולה מתוך הנשמה

 אדם נופל לפני שהוא שוקע

 בתפילה קטנה חותך את הדממה.

שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול

נתת לי את חיי נתת לי הכל

 בעיני דמעה הלב בוכה בשקט

 וכשהלב שותק הנשמה זועקת.

 שמע ישראל אלוהי עכשיו אני לבד

 חזק אותי אלוהי עשה שלא אפחד

הכאב גדול ואין לאן לברוח

 עשה שיגמר כי לא נותר בי כח.

 כשהלב בוכה הזמן עומד מלכת

 האדם רואה את כל חייו פתאום

 אל הלא נודע הוא לא רוצה ללכת

 לאלוהיו קורא על סף תהום.

יהי זכרו ברוך.