והנה עברה עוד שנה,איך שהזמן טס.

כל שנה שמגיע יום הזכרון למנהיג ההוא שאני כל כך מעריצה,אני נזכרת ביום ההוא (תאמינו או לא,הייתי בת 3,אבל אני עדיין זוכרת) איך שאמא שלי הייתה בשוק מוחלט,והתחילה לבכות בכי שלא עצר.

עד היום,אגב,אני כבר יודעת שזה יקרה. היא מגיעה לטקס הזכרון ופשוט בוכה...

והיא לא היחידה.

השנה,ביקשו ממני ומעוד חברים שלי לעזור להכין את הטקס ביישוב שלי,ונתנו לנו לעצב תפאורה.

נתנו לנו כל מיני פוסטרים של רבין,פרחים,נרות נשמה,רשתות שחורות וכל מיני דברים אחרים.

הייתי בשוק. מה לי ולעיצוב תפאורה?!

וביחד,במשך 4 שעות (כן,4 שעות שלמות לפני הטקס) רק עיצבנו את הבמה,את החדר כניסה...ואיך אני אגיד,יצא פשוט מדהים! לא האמנתי (:

אנשים הגיעו,התחיל הטקס,כמובן היה מאוד מצמרר,והאחראית הכינה מצגת מדהימה על רבין,וזאת הסיבה שאמא שלי לא היחידה שפרצה בבכי.

עברה בי צמרמורת מטורפת,והיה כייף לדעת שנתתי יד ועזרתי.

עזרתי להנציח את היום הזה לזכרו,לזכר המנהיג הזה שאני מעריצה,מעריכה,ויותר מכל מתגעגעת אליו (גם אם לא הכרתי אותו אישית).

לחשוב שהבן אדם סמך על העם שלו,התנגד לשים אפוד,ובכזו קלות מתנקש יהודי הצליח לירות בו.

כ"כ עצוב.

מתנקש יהודי. יהודי! אחד משלנו,ירה בבן אדם שעשה מעל ומעבר בשביל השלום.

אני רק רוצה,שהוא ירצה את העונש שלו כמו שצריך.

עד סוף החיים שלו,בכלא. עד הסוף.לקבר.

יהי זכרו ברוך.