אז יום ראשון נסעתי אליו הביתה.

בוא נגיד שאם יש משהו מפדח זה להכיר את המשפחה של החבר שלך.

מה אם הם יחקרו?

מה הם ישאלו?

לפני שבאנו אמרתי לו שאני קצת מפחדת,הוא אמר לי שאין לי ממה,הם בכלל לא ישאלו אותי שאלות...

לא האמנתי לו.

בהתחלה נסענו לדירה של סבא שלו,שבבית חולים כרגע,אז היא הייתה ריקה. היינו שם אולי 3 שעות לבד,היה הכי כייף בעולם...

בסביבות 5 בערב הבנו שאנחנו צריכים קצת להפריד את השפתיים וללכת לבית שלו.

הגענו,כולם התארגנו לבר מצווה של אחיו...(כן,באתי אשכרה לבר מצווה של אח שלו עם כל המשפחה המורחבת שם...)

ותאמת? זה לא היה נורא בכלל.

הם היו ממש מקסימים,הרגשתי ממש בנוח.היה כייף.והוא צדק,הם באמת לא שאלו אותי המון שאלות.

התארגנו,ישבנו,דברנו,ויצאנו לבר מצווה.

היה באמת באמת כייף,יש לו משפחה מקסימה. באמת מקסימה,ויש לו חברים ממש חמודים,ישבנו איתם אחר כך המון בלילה.

אני מאושרת כרגע,ככ מאושרת.

אני מתאהבת בו,עד מעל הראש.

הוא פשוט מדהים...אן מילים,מדהים.

לא כל יום מוצאים אחד כזה...

הוא מושלם...

אני בעננים...

555,טפו טפו טפו...שרק ימשיך להיות טוב.

אוהבת אתכם מלא,ותודה ענקית על התגובות התומכות בפוסט קודם (: