היום היה לי את היום הכי מגעיל בעולם,לא יכול להיות יותר גרוע מזה !

בשעה שלישית הייתי לי שעה חופשית אז אני וחברות שלי הלכנו למחששה.המחששה בשכבה שלנו זה בדיוק מאחורי כיתה,ואם המורה רוצה להוציא את הראש ולבדוק מי יושב שם הוא יכול לעשות את זה בקלות...

בקיצור אנחנו ישבנו,פתאום יצא איזה מורה אחד מהחלון ואמר לי להכנס לכתה שלו.

אני נכסתי לסרטים,שלא יאמנו.בהתחלה לא רציתי.אמרתי לחברה שלי שאני לא הולכת אליו אין מצב. היא אמרה לי שלא אסתבך כדאי שאלך אליו. הלכתי. נכנסתי לשם,הוא שאל אותי מה השם. חירטטתי,אמרתי איזה מור כהן אחת (אין אחת כזאת בשכבה).הוא שאל מאיזה כיתה,עניתי י8 ואחר כך שאל מי המחנכת. באותו רגע נדפקתי. ברח לי השם מהראש,אבל ידעתי שאני יודעת את זה. "ליאת" קפצתי.מזל שזה היה נכון. הוא שינן את זה עוד פע "מור כהן י8..." ואמר "טוב בסדר אני אטפל בזה".אוי,כמה שפחדתי. נכנסתי לסרטים. אם הוא מגלה אותי...אם הוא יודע ששיקרתי...אם מגיע להורים שלי שהייתי במחששה? אין . הלך עלי,אני אמות!!! בא לי לברוח. חברות שלי הרגיעו אותי ואמרו לי שאין לי מה לדאוג אם לא אמרתי את השם שלי.קצת נרגעתי. עד הדרך הביתה. אני מקבלת טלפון מאמא "נועה,המחנכת שלך התקשרה אלי..." הלב שלי עוד שניה יצא מהמקום "ואמרה לי שהשם שלך עלה בוועדה הפדגוגית..." עוד יותר חזק הוא דפק "והיא רוצה להזמין אותנו אליה לשיחה ביום שישי..." זהו אני על סף עילפון. שאלתי את אמא "ומה היא אמרה לך?" הייתי חייבת " שאתה מתקשה במקצועות מסויימים,באיזה?" הלב שלי קצת נרגע,אבל עדיין דפק. "אממ...לשון..וגם מתמטיקה קצת...אבל דווקא בסדר,מה,זה כל מה שהיא שאלה?" "למ יש עוד משהו????" "לא...אני כבר מגיעה הביתה". וניתקתי את הטלפון.

הגעתי הביתה. ואמא שלי אמרה לי שהיא מודאגת מהשיחת טלפון הזאת. ואני גם. מאוד.

אוף,אי כולי בסרטים. לא בגלל השיחת הורים הזאת,שהמורה תגיד מה שבא לך על זה שאני קצת מתקשה בלשון או מתמטיקה,זה לא מה שמעניין אותי. מה שמעניין זה אם יקרה משהו שיגרום להורים שלי לדעת שהייתי שם עד השיחה הזאת.

אני מפחדת...כל כך...אם יודעת הלך עליי. הלך.

תעזרו לי,בבקשה

27.2

הכל בסדר,לא קרה כלום.

תודה לכם,אוהבת