שוב יושבת פה,

מוצאת עצמי במעין בדידות.

כן,אפשר לקרוא לזה ככה.

גם כשאנשים מקיפים אותי,גם אחרי שאני צוחקת,נהנת,אני מגיעה הביתה ושוב אני מבינה שאני לבד.

ואני כל כך רוצה את החיבוק הזה,אני ככ צריכה אותו.

אבל הוא רחוק,וקשה להגיע אליו...פשוט קשה לי

אמרו לי שלא צריך להתאמץ

אבל אני מאמינה,שבשביל להשיג דברים חייב להתאמץ.כן,כך אני חושבת.

ואני אתאמץ.או לפחות אנסה.

הכי קל כשיש דברים נגישים,אני יודעת שאני יכולה להשיג דברים בקלות.

וגם אהבה. אבל אני לא רוצה סתם,בלי משמעות. אני רוצה עם הרבה משמעות,שיהיה רגש,שיהיה משהו אמיתי.

ובשביל זה? בשביל זה כן צריך להתאמץ.הרבה.

כבר אמרו לי לא פעם שאני יפה,שאני מוצלחת,ולא אנשים שאני מכירה,ודווקא לא אנשים שאוהבים אותי,הם אמרו את זה בלי ששמעתי,אבל זה הגיע אלי.

זה כיף,באמת כיף לשמוע דברים כאלה.

אבל אני לא רוצה שבגלל זה יאהבו אותי,אני רוצה אנשים שיאהבו בגלל הפנימיות.כן,כך אני רוצה.

משהו אמיתי.