שנה מאז שנסעתי אליו.
שנה מאז שהכל התפוצץ.
שנה מאז שאמא שלי כמעט התעלפה.
שנה מאז שהזמינו משטרה,בגללי...
זה הלך ככה:
*לפני זה אני חייבת לציין שהוא היה בטוח שאני בת 16,וההורים שלי לא ידעו עליו*.
היה לי חבר,בן 20. הייתי אז בת 14 וממש קצת..בהתחלה של 14.
בהתחלה לא עלה במוחי לנסוע אליו. הרי למה לי? אליו הביתה? לא.אין מצב. יותר מדי מבייש.
אבל הוא כל כך רצה. כל כך רצה שאני אבוא.
סוף שבוע אחד,יום חמישי אמרתי לו שאני באה (למרות שלא הייתה בכוונתי לבוא..פשוט כבר לא יכלתי להגיד לו לא).
הגיע יום חמישי,ולא עניתי לטלפון. אני רואה 20 שיחות שלא נענו רק ממנו...
יום שישי,למחרת,נסענו לים המון חברים. ודברנו.
הוא נורא התעצבן "למה לא באת? מה הקטע אמרת שתבואי!" (אני מדברת עם מצב שהוא כמעט בכה לי) וכולי וכולי.
אמרתי "טוב,מאמי. מבטיחה שבוע הבאה אני אצלך. מבטיחה."
וידעתי שאם אני לא אקיים את זה,אז הוא באמת לא יוכל לסבול את זה.
הגיע יום חמישי,ידעתי שאני צריכה לנסוע.בדקתי אוטובוסים,הייתי כולי בלחץ.
הלכתי לאמא שלי "אמא,אני...אני רוצה לנסוע לחברה חמישי שישי שבת ..טוב?".
אמא שלי,שבטחה בי ב111000% באותם ימים,אמרה לי ישר "בטח,למה לא".
הגיע השעה 16:50 אחר הצהריים,ויצאתי מהבית לכוון האוטובוס לתחנה מרכזית באר שבע,שיצא ב17:00.
*שיחה אליו* "מאמי עליתי על האוטובוס. אני בדרך אליך".
הוא כ ל כ ך שמח באותו רגע. "יש מאמי,אני כבר מחכה לך".
הגעתי לתחנה מרכזית באר שבע,ועליתי על אוטובוס לתחנה מרכזית ת"א. באוטובוס הזה התיישבה לידי ילדה ממש חמודה,בת 16,והתחלנו לדבר. היא בדיוק נסעה לדודה שלה,אני לא אשכח אותה...
ואמרתי לה שאני נוסעת לחבר שלי. דברנו ודברנו והנסיעה עברה ממש מהר. והגענו לתחנה מרכזית ת"א.
ידעתי שהוא מחכה לי שם. נכנסתי איתה לתחנה המרכזית. והתקשרתי אליו. הוא אמר לי שהוא מחכה לי ליד המודיעין.שאני אבוא.
הילדה ליוותה אותי,ראיתי אותו והיא הלכה.
הוא תפס אותי,חיבק אותי...נישק אותי כ"כ חזק. והלכנו יד ביד לתפוס מונית לפ"ת.
לקחנו מונית,אבל מונית לא פרטית,מונית כמו מיניבוס,וישבנו בספסל הכי אחורי-ושם הייתה הנשיקה הראשונה שלי. התנשקנו נשיקה ארוכה ורטובה,והרגשתי פרפרים מטורפים. באמת אהבתי אותו.
הוא הוריד אותנו בשכונה,הוא שילם לו וירדנו משם. התחלנו ללכת יד ביד,הוא הדליק סיגריה. ונתן לי נשיקה.
הוא סיים אותה והתיישבנו על ספסל ממש לפני שהגענו לבית שלו. והתנשקנו. הייתה אז הכי מאושרת בעולם.
אמא שלי התקשרה. "נועלה,הכל בסדר מאמי? הגעת?" "כן אמא אני כאן." "יופי מתוקה שלי תהני".
נכנסנו לבית שלו,והוא היה ריק,אמא שלו,ושתי האחיות שלו (גדולות,אחת בת 24 ואחת בת 18) היו בבר מצווה של מישהו מהמשפחה (ההורים שלו גרושים),והוא ויתר על זה רק כדי לבוא לראות אותי.
השעה הייתה 22:00 בלילה והייתי גמורה מעייפות מכל הנסיעה הזאת. שכבנו במיטה שלו,הוא ליטף אותי,נישק אותי,ונרדמתי. בבוקר קמתי,זה היה יום שישי.וראיתי שהוא ישן. והתביישתי לצאת לבד מהחדר,כי ידעתי שאמא שלו ושתי האחיות שלו סביר להניח נמצאות שם. אז חיכיתי שהוא יקום,הוא קם,נישק אותי,חיבק אותי ואחרי כמה זמן קמנו מהמיטה ויצאנו לסלון,הוא הכיר לי את המשפחה שלו,ומבחינתי זה היה ממש מבייש. אבל הם היו חמודים ממש.
הוא הכין לי נס,ישבנו ודיברנו. וככה עבר עלי סוף שבוע מדהים. כל כך מדהים. הייתי בעננים. לא האמנתי שהבחור הכי יפה בארץ,עם הריבועים הכי מושלמים בארץ,ש-ל-י!
עשיתי את כל הדרך חזרה הביתה. והלכתי לחברה שלי,סיפרתי לה,הייתי כל כך מאושרת.
"וכן,איך אמא שלך לא ראתה את זה?!" והצביעה לי על ההיקי מתחת לצוואר. "לא יודעת. אגיד לה שקיבלתי את זה ממכה ממשהו".
וככה כל השבוע דברנו בטלפון,שנינו היינו בעננים.
יום חמישי לא היססתי אפילו,אמרתי לאמא שלי שאני שוב נוסעת. באותו רגע אמא ממש התחילה לחשוד,גם כי התלבשתי כאילו אני הולכת למסיבה,בשבילו. וגם כי כל העסק לא נראה לה אמין.
באותו יום כבר נסעתי עד אליו הביתה. ושוב עברו עלי ימים כל כך יפים ומושלמים איתו. עד ליום שישי בערב.
אני מקבלת טלפון מאבא שלי . "נועה,תגידי לי עכשיו איפה את.אנחנו יודעים שאת לא אצל חברה שלך איפה את?תגידי לי עכשיו!" באותו רגע,אני רציתי למות. לא ידעתי מה לעשות. ניקתי לו בפרצוף ולא עניתי יותר לשיחות,כל האחים,כל המשפחה התקשרו אלי,לא עניתי לאף אחד. והוא לא ידע מכלום.
פתאום קיבלתי הודעה "נועה,אמא עומדת להתעלף כאן היא לא יודעת איפה את תגידי לה בבקשה לא נכעס רק שנדע איפה את...אחרת נזמין משטרה לחפש אותך".
התקשרתי לאמא. "אמא,בבקשה אל תכעסי עלי". שמעתי בקול שלה שהיא רועדת ובוכה "נועלה,רק תגידי לי שאת בסדר. ואיפה את. נבוא לקחת אותך."
"לא אמא,טוב לי כאן,אני רוצה להשאר איתו".
"נועה,שום דבר,את אומרת לנו עכשיו איפה את" אבא חטף את הטלפון.
סיפרתי להם,לא עמדית בזה יותר. הוא לא ידע מה הלך "מאמי מה קורה פה את מוכנה להסביר לי?"
סיפרתי לו שרוצים לבוא לקחת אותי.
הוא הושיב אותי על הברכיים שלו. "אל תלכי. תשארי עד יום ראשון בבקשה אל תלכי מלאך שלי אל תלכי"
"אני לא הולכת מאמי" הוא שכנע אותי,עם הפנים היפות והמתחננות האלה.
מכוון שחבר של אחותי גר בפ"ת,ישר שמעתי צפצופים מתחת לבית שלו,זה היה חבר של אחותי.
"נועה,בואי עכשיו. אמא ואבא שלך בדרך לפה לקחת אותך את באה בנתיים אלי הביתה"
"לא רוצה,אני נשארת פה עוד לילה ואז באה"
"שום דבר,בואי עכשיו. נועה. בבקשה. אמא שלך דואגת בטירוף בואי עכשיו ולא יהיה רע תאמיני לי".
הוא הסתכל עלי,לא מבין מה הולך. "מאמי אני..."
"אל תלכי".
"מאמי אני..אני כבר באה."
ירדתי במדרגות,בלי כלום. "יניר,לא. אני רוצה להשאר. בבקשה."
"נועה!!! די כבר! אין פה מקום לוויכוחים מה את לא מבינה?!,אפי,תזרוק לי את התיק שלה בבקשה. נועה כנסי לאוטו."
"אז רק תן לי להפרד ממנו!"
"לא! כנסי".
*נכנסתי לאוטו*
בכיתי. רק בכיתי. לא הפסקתי לבכות. הגעתי לבית שלו. ובכיתי בכיתי בכיתי. שלחתי לו הודעה "מאמי,אני מצטערת."
הוא לא ענה. כל כך התבאס ממני,לא הבין מה הולך. הוא בכלל לא ידע ששיקרתי לו.
אחרי שעה שכל המשפחה של חבר של אחותי ניסו לדבר איתי לחבק אותי ולעזור לי ולהגיד לי "זה רק בגלל שהמשפחה שלך דאגה לך. תחשבי מה זה,הם לא ידעו איפה את,לאמא שלך התחילו סרטים בראש,היא עמדה להתעלף".
אמא ואבא שלי ואחותי הגדולה הגיעו.
אבא ואמא שלי חיבקו אותי חזק כל כך.
"העיקר את בסדר".
וכל הנסיעה אמא שלי רעדה.מנסה להרגע.
מאז כל הבטחון של אמא שלי בי ירד.
אחר כך,חודשיים היה אסור לי לצאת מהבית.ולקחו לי את הפלאפון. גם היה אסור לי לגעת במחשב.
באותם ימים שלחתי לו מכתב.שמסביר הכל,שאני אהבתי אותו,שלא התכוונתי. (מכתב של איזה 5 דפים).
והוא שלח לי תגובה לפלאפון : קיבלית את המכתב ובכיתי מהתרגשות...אני יודע שלא התכוונת לרע. את ילדה טובה. אני סולח
לך.אוהב אותך...עדיין!
(ראיתי את זה רק אחרי שקיבלתי את הטלפון).
מאז לא שמעתי ממנו.
אז זה הדבר ההזוי שקרה לי. אני ב ח י י ם לא אשכח אותו. בחיים.
אפי,מלאך שלי,מקסים שלי. היה לי כל כך טוב איתך. אהבה שלי,אהבה ראשונה שלי!מתגעגעת כמו שלא התגעגעתי לשום דבר אף פעם.
יש לו היום ב12 יום הולדת. (23.7).
שאלה אליכם...
לשלוח לו הודעת מזל טוב? או שלא צריך?
אוהבת,נועה.
עריכה:
שלחתי לו את ההודעה בשעה 12 בלילה בדיוק זה היה ככה :"המון מזל טוב. רק אושר ובריאות."
והוא לא ענה בכלל כלום עד שעה 8 וחצי בבוקר (הייתי בדרך לעבודה)
ואז קיבלית טלפון,וזה היה הוא.
זה הלך ככה:
אני:"הלו?"
הוא:"שלום..."
אני:"שלום...." (עושה את עצמי לא מבינה,אבל ישר זיהיתי את הקול שלו).
הוא:"מי זאת?" (גם נראה לי הוא עשה את עצמו,וידע שזאת אני...)
אני:"נועה"
הוא:"איזה נועה?!" (עשה את עצמו מופתע).
אני:"נועה כהן...מי זה?" (כאילו שלא ידעתי...סתם לא היה מה להגיד...)
הוא:"אפי"
*שתיקה ארוכה*
אני:"אממ...ומה רצית?" (אוך הייתי כ"כ טיפשה שאמרתי את זה).
הוא:"שלחת לי הודעת מזל טוב."
אני:"אה,כן..."
*שתיקה*
אני:"טוב...ביי.... "(אני לא מאמינה שאמרתי את זה,אבל באמת שלא היה לי מה להגיד. והיה עדיף שאני אגיד מאשר הוא).
הוא:"ביי"
*ניתוק*
יש לי דבר אחד להגיד - ה ת ג ע ג ע ת י ל ק ו ל ש ל ו ! ! !
איזה חמוד...אני בעננים שדברתי איתו.
מה אתם אומרים?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
