" את הנשימות שלך אני מרגיש גם מכוכב אחר
על השקיעות איתך לעולם לא מוכן לוותר
ואין אחת אחרת שתבין את ליבי הרעב
להיות רק שלך

תסתכלי עלינו, תסתכלי עלינו
כי את השמיים לא יקחו לנו לעולם
תסתכלי עלינו, תסתכלי על שנינו
גם השמיים מעידים שאני שלך

את השלווה איתך
לא אחליף בדבר אחר
הלב צמא רק לך
ואין מילים שיוכלו לתאר
את אהבה אחרת
רק איתך נעלם הכאב
לאהוב רק אותך  "

שיר מדהים.אני ככ אוהבת אותו.

מחר (חמישי) נוסעת לסופ"ש בצפון עד יום ראשון...

להתנתקות מהכל,לקחת חופש מהעבודה,לנוח,להנות...

אתגעגע (:

עד אז,אוהבת המון,תשמור על עצמכם

שנתיים של תקווה הסתיימו עכשיו, או יותר נכון, התנפצו עכשיו.

עכשיו הם כבר לא כאן, אבל אולי הם במקום טוב יותר. הם כבר לא יקראו את השירים שכתבו עליהם, את הסיפורים, את הכתבות.

הם כבר לא ישנו במיטה שחיכתה להם שנתיים, ושגם תחכה להם לעד.

הם לא יזכו לחבק את בני משפחותיהם, שביום הזה קרס עליהם העולם.

אבל לרוצחים האלה לא אכפת, הרוצחים האלה שברו את גורלם, ולנו שברו תקוות.

אני כבר מעבר לכעס, אני בשלב האכזבה.מאוכזבת משום שהם לא בחיים, מאוכזבת מהמדינה שנזכרה רק שנתיים אחרי, שנזכרה מאוחר מדי! מאוכזבת מזה שלא היה ביכולתנו לעשות דבר חוץ מלהתפלל לשלומם, להתפלל לשלומם של אנשים מתים!

היום לא איבדנו, רק שני חיילים שנחטפו, איבדנו הרבה יותר. איבדנו סמל, סמל תקווה של עם שלם. עם שלם שהניח את דעותיו בצד, את ניגודו, את ריבו, וקיווה יחד. התפלל יחד לשובם, פתאום כבר לא היינו אחד אלא היינו לעם, עם מאוחד ואולי לא הכי חזק, אבל אחוז תקווה לראות אותם בבית.

צמרמורת, על כך שהם לא חיים. בושה בגלל שהם כבר לא חיים. רגשות מעורבים זה מה שאני מרגישה, אך מה שבטוח אני לא מרגישה שמחה.

ומה שנשאר להגיד,זה לראש הממשלה שלנו.

תתעורר, יש לך עוד חייל בשבי. תתעורר מהר, אחרת גורלו יהיה כגורל אהוד ואלדד.

יהי זכרם ברוך.

אני לא מאמינה,

סיימתי את כל הבגרויות השנה

החופש מתחיל !

אין יותר מאושרת ממני