מי לייף

ורציתי לשתף אתכם על מה שעובר עלי לאחרונה...

השתחרתתי ב17 ליולי (חודש שעבר)...

אז אני התחיל בneuo cu שירתתי, שירתתי באילת במג"ב בתור בקרית גבול, בתפקיד הייתי 10/4 (וללא חיילים שביננו 10ימים בבסיס 4 ימים בבית),

התפקיד שלי לא היה בבסיס אלא בדירה, תארו לכם מזה כ- 40 בנות בבניין.

ללא ספק הרבה בלגן...

אני אספר בקצרה, השירות עבר עלי בסה"כ נעים, אבל גם היו הרבה קשים...

לא פעם נמאס לי, וחשבתי מה אני עושה באותו מקום.

אבל החלטתי שאני אמשיך ולא היכנע!!!- ככה ראיתי את זה באותו שלב, היום אני יודעת, שהכי חשוב זה האושר הפנימי שלך,

ויש מקומות שפחות מתאימים לך אז לא נורא לעבור... העיקר לקום כול יום עם חיוך על הפנים.

עכשיו אני בשלב של בילבול, רוצה להספיק לעשות הכול, ולא יודעת מאיפה להתחיל...

מרגישה שהכי חשוב להגשים את עצמי, למות תוך כדי הגשמה עצמית, ולא יודעת איך...

התחלתי לחפש עבודה- אז תאחלו לי בהצלחה.

חשוב לי שזה יהיה מקום, שאני אקום עליו מאושרת...

אם יש לכם רעיונות, הודה לכם...

ולסיום, אספר לכם שאני רושמת שירים לפעמיים.

זה שיר שכתבתי שהגעתי לשירות באילת, אשמח לקבל תגובות, fכי אני לא רושמת משהו...

אלא סתם כמו יומן בשביל הכיף

השיר -התבגרות

"כעת אני יושבת וכותבת,

ועם הלב כואבת.

ותמיד אבל תמיד זוכרת וחושבת,

על אותו התהליך אותו אני עוברת.

התהליך-התבגרות!!!

עכשיו לאט לאט... אני לומדת ומתנסה לבד,

ומרגישה לפעמיים בדד.

עם מצבים וסיטואציות חדשים,

שקודם בשבילי ההורים היו עושים.

להכיר ולדעת לקבל אנשים שונים וחדשים,

ולעבור איזשהו שינוי לעולמים.

וזה רק חלק ממש קטנטן מן התהליך...

לדעת לעמוד על שלך,

וגם לוותר לפעמיים, כדי שלא יהיה טוב רק לך.

לדעת להסתדר עם האנשים סביבך,

ולדעת להתמודד ולקבל את הדברים אשר בליבך.

לנסות וגם להצליח להגשים חלומות,

ולדעת לשמור רק לעצמך סודות.

לדעת שבכול איש ואיש יש דברים טובים,

וכול בני האדם שווים.

לקבל את חסרונותייך באהבה,

ולהעניק לעצמך חיבה.

ולזכור תמיד: האדם הוא לא מה שהוא חושב שהוא,

הוא לא מה שהחברה חושבת שהוא,

הוא מה שהוא חושב שהחברה חושבת שהוא"- משפט חכם משיעורי פסיכולוגיה, שאני זוכרת...

אשמח לקבל תגובות