יומני היקר
הכל נוחת עלי במכה אחת!
קודם כל שלומי שהוא כל חיי מאושפז בכלל שני ט'נקים מטומטמים שהחליטו לנקום בי כי מישהי שידידה שלהם אוהבת אותו. אח"כ שירלי מזמינה אותי למסיבת סוף הקיץ בבית שלה ובסוף מגיע השיא!
אמא שלי מגלה לנו שהיא לא סתם שמנה-היא בהיריון!חודש רביעי!
השעה כאן ארבע וחצי לפנות בוקר ואני מכבה את המחשב ברגע זה והולכת לספר לך על התוכניות שלי.
אז הנה כיביתי אותו ותדע, אם יקרה משהו לשלומי אני אשתגע. אני מרגישה סוף סוף מאוהבת! באמת!
יש לי בעיה עם שירלי, לא איתה ספציפית עם דניאל. זוכר אותו? לא בא לי לראות אותו.
וואי אני מפהקת... רגע קיבלתי SMS ממאי. חחח קרועה כתבה לי לילה אופס בוקר טוב.
אז מחר אני אספר לך איך עבר המסיבה ובכלל היום האחרון של החופש ה-ג-ד-ו-ל שנהיה קצר...
לילה אה בוקר טוב! סיוון.
יחסית לזה שהלכתי לישון בארבע וחצי קמתי מוקדם! באחד עשרה ועשרים כבר הייתי על הרגליים.
מזל שלא נרדמתי על המחשב. בשנה שעברה אבא מצא אותי ישנה על המחשב אחרי שנרדמתי בשבע. בשמונה וחצי הוא וידה שהכל בסדר בבית וראה אותי ישנה על הסיפריה. אני לא אשכח את מה שהוא אמר לי, "הספקת לראות זריחה?" חחח.
הדבר הראשון שאני עושה שאני קמה בבוקר הוא להדליק את המחשב ולהתחבר לICQ.
הייתה שם הודעה מאתמול שלימור כתבה, "ביי נתראה מחר"
ואז הופיעה הודעה ממאי והנה השיחה שלנו!
מאי: את באה למסיבה היום נכון?
אני: ברור.
מאי: שווה לי לבוא שעופר יראה אותי אחרי המהפך או מחר?
אני: כולה הבדל של יממה תבואי.
מאי: צודקת מה עם שלומי?
אני: לא רוצה לדבר על זה.
מאי: אמרו לי שהיום עושה ניתוח אין אני יודעת הכל.
פאק! היום שלומי עובר את הניתוח! ואז הייתה מן דממה ושוב צליל SMS מרועי פילח את הדממה.
"הקדימו את הניתוח לעכשיו יאללה תאחלי בהצלחה!" "בהצלחה" הקלדתי במהירות.
בארבע בול הייתי מול השער של שירלי.
היו עוד מלא מהשכבה שלנו שם.
דניאל היה שם והסתכל עלי במבט קפוא של שנאה. כנ"ל אני.
נכנסתי לבריכה. ליאה הורידה את החצאית שלה וקפצה למים שאחריה לימור ומאי.
היינו באיזור המים העמוקים ואז שמענו מישהי קוראת "1 1 1,2"
זאת הייתה מאיה.
"ועכשיו קבלו את מלכת השכבה שירלי!" קראה מאיה בקול מתלהב. שפוטה.
שירלי נתנה קפיצת ראש לבריכה וכולם מחאו כפיים.
"יואו מעניין מה עם שלומי" לחשה לי ליאה.
"רגע!" אמרה מאי, "יש עכשיו את משחק המלכים לא?"
"נו ושלומי לא כאן!" אמרה לימור. "יואו!!!" אמרה ליאה.
"זה אומר ש..." אמרתי. "התלמיד החדש שחנה (המורה שלנו) דיברה עליו שחוץ מזה שמאור זה שמקפיץ את מעמד הכיתה שלנו הוא גם יעשה את זה" אמרה ליאה.
דברי חנה הדהדו בראשי, "אני יודעת שיחסית למעמד השכבתי אנחנו לא הכי הכי קודם כל ממש תודה שמאור יצא אצלנו ומקדם את הכיתה שלנו! (מאור עשה פרצוף של "חתימות?! אח"כ!) ודבר שני זה התלמיד החדש. בכיתה ח' יצטרף אלינו תלמיד חדש. אני בטוחה שהוא יעלה את הרמה הכיתתית כמו שאומרים ובמקום שיהיו שלושה מלכים יהיו ארבעה" "סיוון?" שאלה לימור.
"תראי" מאי הצביעה על מאיה.
"וכעת" אמרה מאיה, "משחק המלכים קבלו את דניאל מאור ואת המחליף הלא הוא החתיך________ והסטייליסט שכל בת בשכבה הייתה רוצה"
"נו מי זה!!!" הייתי בלחץ. ילד יפה! (אבל שלומי יותר) עם עיניים חומות בהירות פנים יפות ועגיל בגבה ניגש ליד שלומי ודניאל. "זה חן והוא יהיה בח'5" אמרה מאיה. "חתיך!" אמרה שירלי ומחאה כפיים שכולם הצטרפו אליה.
"אז אני מאיה שירלי כמו שאתה מכיר דניאל ומאור יש עוד אחד אבל הוא לא בא קוראים לו שלומי" אמרה מאיה.
ואז ראיתי את רועי שישב על הכיסאות קורא לנועם. נועם עלה מהבריכה והם יצאו משם. "מה זה?" שאלה ליאה.
היא יצאה מהבריכה עטופה במגבת וצעקה "חכו לאן זה?" "לשלומי!" ענה נועם. ליאה רצה בעקבותיהם.
מה הולך פה? לא רציתי למשוך תשומת לב כבר כמה הסתכלו רק הסתכלתי על חן.
חתיך! אבל מה קרה?
אחרי 25 דקות שלחתי לליאה SMS "הכל בסדר?" "כן אל תדאגי".
בית החולים היה 20 דק' הליכה למזלי מהבית של שירלי. ארזתי את הדברים שלי ואמרתי למאי "תשמרי על זה"
ורצתי משם. אני אחזור עוד שעה בשמונה וחצי או תשע ואתקלח ולא ישימו לב שהלכתי.
"מה איתו?" שאלתי. "לא יודעת הוא בבדיקות!!!" ליאה הייתה בלחץ. רועי ונועם הסתכלו על משהו בלפטופ של רועי.
טוב די! אי אפשר עם המתח הזה.
"ליאת?" שאלתי. "כן?" ליאת סגרה אחריה את הדלת. "מה עם שלומי?" שאלתי.
היא נראתה ממש לחוצה וענתה, "הוא... הוא" היו לה דמעות בעיניים!
"הוא"...
בפרק הבא:
(פרק 5: כיתה ח' אני באה-הרגע שלפני)
"זה לא יכול להיות! אי אפשר להתחיל ככה את כיתה ח'!" אמרתי לליאה.
הרגשתי שהיה לנו סוד. אפילו לימור ומאי לא ידעו עליו.
"נו מה אני אגיד לך?" אמרה ליאה. "צריך להגיד תודה שטוב לו עכשיו שמה"
"אל תדברי ככה על שלומי!" אמרתי.
"מה? מה את רוצה שאני אגיד. שאני אצחק על זה? זה עצוב אני יודעת" היא החליפה רגליים בישיבת ה"בית קפה"
"עצוב?" שאלתי, "זה כל מה שיש לך להגיד?" "לא" היא הסתכלה לכיוון התחנה.
"ברגע זה אנחנו יושבות בגן ורבות" אמרתי לה. "זה לא ריב זה ויכוח!" ליאה תמיד הייתה חכמה, "ועוד דבר זה ששלומי עכשיו נהנה מזה שהוא איך אני אגיד לך "חדש" ושאמא שלו בוכה זה לא אומר כלום".
"בוכה? היא תמלא את הכינרת עם הדמעות שלה" אמרתי. "הוא ילד" אמרה ליאה, "וזה טבעי שהיא תבכה זה הבן שלה"
עוד קטע:
-נכנסו לחטיבה ברעש מוזר. מישהו עמד על הבמה ושר שירים של 50 סנט. מי זה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~סיווני~