החרא צף, כהרגלו.
אני מרגישה שאני צריכה לכתוב פה יותר, כאילו משהו מצטבר ועוד שניה מגיע לסף, אבל הדברים היחידים שאני יכולה לחשוב עליהם הם אלו שאסור לי לכתוב עליהם , אלו שאסור לי בכלל לחשוב עליהם. אני שונאת את הצורה בה כל התהליך המיותר הזה מתרחש, לשבת מול ריקנות ולנסות להפיח בה חיים בעזרת מילים יפות כשבעצם הריקנות זה כל מה שיש לי להציע. פתטי, אני יודעת. בדרך כלשהי אני תמיד חוזרת לזה, גם אם לרוב הניסיון שלי להשמיע קול דרך הבלוג הזה נקטל על ידי, פשוט כי אני טובה יותר בלמחוק מאשר בלפרסם את מה שאני חושבת - מה לעשות, הרגלים של שנים לא נעלמים בקלות. בכל מקרה בקשר לדברים שאסור לי לכתוב עליהם, אני חושבת שטיפה של כנות יכולה להקל עליי כ"כ, רק לספר את הדברים כמו שהם, לא משנה למי. אני רק לא מאמינה שיש מישהו בעולם כולו שיוכל להתמודד עם זה. אז בינתיים אני אחסוך מהעולם את הטינופת שיש לי לחלוק איתו.
לילה טוב, וזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
