אם היא הייתה יודעת לפני עשרים שנה את מה שהיא יודעת היום הכל היה אחרת, היא אמרה לי בפירוש שהיא מתחרטת על הכל וכששאלתי אותה בקשר לילדים היא פשוט שתקה, נתנה לי להבין את מה שהיה מובן מאיליו. אני אשקר אם אומר שהייתי מופתעת, פעם אם הייתי מקבלת מסר מהסוג הזה ממנה הייתי מרגישה איך שנפער חור קטן בלב שלי, אבל עכשיו אני מניחה שהגוף שלי ייצר מספיק נוגדנים בשביל להיות מחוסנת לדברים מהסוג הזה. כל אחד בעל היגיון סביר שישמע את הסיפור שלה ושל בעלה יבין מיד שזהו סיפור אהבה נדוש שבא בעיקר להביע את רעיון מרד הנעורים של שניהם כלפי ההורים שלהם שלא תמכו בקשר שלהם. הם רצו להרגיש שיש להם שליטה על החיים שלהם, שהם יכולים לעשות הכל, אז הם שמו זין, באמת כל הכבוד.
אני רואה את שניהם יושבים על ספסל עץ לבן בפארק, כשהשמש של אוגוסט מסנוורת מכדי שיראו את האמת. הבעת הפנים שלה מראה על נינוחות שמעולם לא ראיתי בחיי על פניה והיד שלו אוחזת חזק בשלה, כאילו בפחד שהיא עלולה לברוח. היא עוד לא יודעת מה היא רוצה לעשות בחייה, הוא רק השתחרר מהצבא, הם כל כך צעירים, הם נאיבים, הם הולכים להתחתן, מרגישים כאילו העולם כולו עומד לרגליהם. אני רוצה לגשת אליהם ולנער אותם חזק, להגיד להם שלא יעשו את זה, שזו היא טעות. לספר להם על הסבל הבלתי פוסק שהם הולכים לחוות, על הכאב שהם הולכים לקראתו ועל כל הדברים הרעים שהם הולכים לעשות לילדים שלהם. אני רוצה לומר להם שהיא לא בשבילו, שהוא לא בשבילה, אבל אני לא יכולה ולא רק בגלל הפרדוקס המגוחך, יש לי סיבה טובה יותר, אני רוצה להיוולד, אני רוצה לחיות.