תני לי יד, תני לי מקום אצלך בעולם...

המלחמה הזו עשתה זוועות לכולנו. אין לי ספק בכלל.

אבל לרגע אני לא מסוגלת לשכוח את החיילים.

ובמיוחד אותך.

חודש שלם שהתחרפנתי מדאגה אליך, לא הפסקתי לרגע לחשוב מה קורה איתך, מה אתה עושה עכשיו,

האם אתה בסדר? נפצעת? קרה לך משו? מה עם החברים שלך?

בכל רגע ורגע ניסיתי לתאר לעצמי מה עובר עליך.

אבל לא הצלחתי, טל.

אף אחד לא מסוגל לתאר לעצמו מה אתם עוברים שם. אף אחד לא מבין. אף אחד לא יודע.

רק אתם. שעברתם את כל הזוועה הזו, שנלחמתם, שניצחתם בשבילנו. בשביל המדינה האחת והיחידה שלנו.

אני בטוחה שאתה לא אותו טל שהכרתי עד לפני חודש.

אין לי ספק שמשו בך השתנה, ומשו גדול מאוד.

אבל אני מקווה שאתה בסדר, שאתה תתגבר, ואני באמת באמת פה בשבילך.

כן, אני לא שכחתי אותך, ואני לא כועסת עליך. גם לא אחרי מה שעשית לי.

אני באמת דואגת לך. ואוהבת אותך. ורוצה שתחזור בשלום ותתרענן קצת, תנסה לחזור לעצמך.עד כמה שאפשר.

" מה עוד נשאר לי? רק חלק ממך.."

זו מין שיגרה כזו אצלי ב2 עונות החורף האחרון.

לשנוא את החורף,את הקור,את הלבד..

לחפש מישו,להתחבק איתו,לדבר איתו,למצוא את החום שלי..אצלו..

שונאת את זה. לא בא לי.

אני לעולם לא אשכח את החורף שלי לפני שנתיים.

אפילו לרגע לא הרגשתי את הקור, והדיכאון שמביא איתו החורף..

והכל בזכותו.

זה מאכזב, לדעת שחורף שני מאז ועדיין לא מצאתי אהבה חדשה,אמיתית..

אהבה שתחמם לי את הלב,

שתתן לי תחושת ביטחון  שתמלא את כל כולי

אהבה שתעשה לי טוב,  להתקרבל איתו במיטה ולהרגיש אותו כ"כ קרוב אליי..

תכלס,

אין לי מושג מה אני יותר רוצה עכשיו..

אהבה אמיתית או גבר שימלא את תפקידו בחורף..ולאחר מכן, נראה איך זה יזרום..

עכשיו הגיע הזמן שלי לשלוט.

נכון לעכשיו, אתה זה שצריך להתאמץ קצת.

למדתי לשחק את המשחק שלך (:

דווקא טוב לי.

אולי אח"כ אני אעביר את השלט לידיים שלך.