תני לי יד, תני לי מקום אצלך בעולם...

אני משתגעת.

באמת שהמון זמן שלא השתגעתי כ"כ.

אתה מטריף אותי, בלי רחמים..תוקע סכין ומסובב,ומסובב,ומסובב,ומסובב..פשוט לא מפסיק.

כמה שבנות אוהבות את זה. שהבחור שלהן עוקץ אותן,ציני איתן..

אבל אני באמת לא יכולה להבין מתי אתה רציני ומתי אתה לא..

ויש גבול לזה.

אתה כ"כ שונה ממני.

אתה כ"כ גדול ממני.

בלא מעט שנים.

וזה מפחיד אותי, ומתסכל אותי, ומלחיץ אותי..אבל לא. אני לא מוכנה להתפשר. אני לא מוותרת.

אבל באמת שקשה.

זה יותר מידי קשה.

במיוחד המשחקים שלך, באמת שזה לא בריא לי...

הקושי המטורף הזה להבין את הכוונות שלך, הרי כל בנאדם רגיל שהיה אומר לי את מה שאתה אומר לי הייתי בטוחה ב100% שהוא מעוניין בי.

אבלל איתך? איתך באמת אי אפשר לדעת.

המשפטים שלך..השאלות שלך..הבגרות שלך (שממנה באמת אי אפשר להתעלם בקלות..)

זה שורף אותי....

פשוט שורף.

מה יהיה?

בבקשה אל תשאלו אותי כלום על הפוסט. אני לא בעניין לענות.

המון דברים מתרחשים אצלי בלב בתקופה האחרונה..

לא מעט מחשבות על העתיד הקרוב..ובכלל..על ההווה..

אני מלאה במחשבות, חלקן חיוביות וכמובן שחלקן שליליות.

וזו בדיוק התקופה לשבת עם אבא ואמא ופשוט לדבר איתם על הכל.

כי כרגע, אני באמת מרגישה שהם היחידים שיענו לי בכנות ומתוך כוונה שיהיה לי הכי טוב שאפשר.

אני מרגישה שאני לא מפסיקה להתבגר ולהשתנות בכל יום..כאילו כל יום חדש אני לומדת עוד משהו על החיים ובעיקר על עצמי.

הביטחון העצמי שלי פעם מתחזק,ופעם מתערער..

ממש כמו בגיל ההתבגרות, לפעמים אני ממש מרגישה כמו אחותי בת ה12.

ההשקפת עולם שלי שונה מההשקפה שהייתה לי לפני חצי שנה.

הכל פשוט שונה,בוגר יותר,אמיתי יותר, חכם יותר..

וזה טוב. אני מרגישה שזה באמת הכי טוב בשבילי.

אבל מצד שני, אני קצת מעורערת..ולא אני לא יודעת למה.

"תמיד נרצה להתאהב, בדבר האמיתי.."

אני כ"כ מקווה שאני לא אתאכזב.

אני אאמין בזה, ואני אשיג את זה.

אני מסוגלת