היי,
אני לא כ"כ יודעת איך לפנות אליך, ואין לך מושג כמה פעמים כתבתי את זה מחדש שוב ושוב.. וזה עדיין לא יוצא טוב
אני ממש צריכה להגיד לך כמה דברים כי.. אתה לא עובר אתה לא יוצא ממני, אתה בתוכי כל הזמן וזה לא נגמר.
אם זאת רק אני אז אולי אני משוגעת, אני צריכה לדעת אם זאת רק אני לפחות אני יידע אם ללכת לטפל בזה אצל פסיכיאטר או משהו.
כבר הוכחתי לעצמי דברים, ואני מבינה למה עשיתי הכל אני באמת מבינה את עצמי.
אולי לא הייתי צריכה לשחק כסופרמן ולנסות להציל אנשים מעצמם כי זאת באמת הייתה טעות אבל אולי אם זה לא היה קורה, לא הייתי מעריכה את כל מה שהיה לנו.
הבעיה היא שאתה כנראה לא תבין..
יש לי חברה שיש לה חבר כבר 7 שנים והם ביחד עוד מהתיכון, ואני אוכלת את הלב כל פעם שהיא מדברת עליו.
זה היה צריך להיות סיפור אהבה עלינו.
האמת היא שתמיד חשבתי שנחזור, גם כשנפרדתי.. לא ידעתי עד כמה חזק זה ייפול.
מצחיק שאני עד עכשיו מדמיינת איך מתישהו אנחנו נפגש שוב ונדע שזהו זאת האהבה האמיתית שאנשים מחפשים כל החיים שלהם.
וואי אם הייתי יכולה הייתי מתחתנת איתך עכשיו! בשניה הזאת. בלי לחשוב פעמיים.
אפילו שאולי עכשיו אני אתה כבר שונה מאיך שהכרתי אותך, אני שונה.. נראה לי שאני רגישה מדיי כאילו לא בקטע פלצני יותר בקטע שעולה לי גל של בכי כמעט מכל שטות, אבל חזרתי להראות שמחה תמיד לא משנה עד כמה רקוב לי בפנים, הארכתי קצת שיער ונהייתי טיפה אובססיבית אליו, ויש לי עוד כמה שטויות חדשות
ומה איתך, מה השתנה אצלך? עדיין אוהב קולה? עדיין מעשן כל פעם שאתה קצת רעב ואתה רוצה לדכא את הרעב הזה? עדיין זוכר אותי?
אוהב אותי?
גם עכשיו אפשר להלחם?
עוד אחד מאלף מכתבים שלא תקרא לעולם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
