אני בזמן האחרון חולמת יותר מידי חלומות שאני זוכרת.

דברים על אנשים שאני אוהבת, או שונאת או ערבוב בין העולמות שלי.

כן, עולמות שלי. WTF?! אני מתכוונת אנשים מתקופות מסויימות. (כגון: גן, יסודי, מהעיר, או מהחטיבה והישוב החדש).

עוד מעט אני כבר שנה ביישוב הנידח הזה.

וגם אני, כמו כל טינאייג'ר בארץ הזו דלוקה על מישהו [אם לא יותר], וכמובן שלא הולך לי כלום.

כשאני מנסה לשכוח ממנו, אז הוא מתחיל לדבר איתי, איזה תזמון.

הם עושים לי את החיים קשים, הבנים האלו. אבל באמת אי אפשר בלעדיהם.

אני אוהבת את ת"א. בהתחשב שאני גרה בצפון, יום בת"א "הרועשת" לפי דברי הוריי זה שונה לגמרי. אבל בשבילי לא כ"כ, ואני דווקא אוהבת שזה סוען.

מרגיישם שמישהו חיי שם, ולא מת. כמו כאן.

לא מתלוננת, יש פה אוויר ואחלה של אנשים, אבל עדיין אין כמו העיר.

אני מסתובבת לי בת"א עם ההורים. ילדים שנראו בגיל שלי (13?)  הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. מה? אסור לי להסתובב עם ההורים? בטח שמותר.

כמעט קניתי את המצלמה המדהימה הזאתי, ניקון D40. מצלמה זה תחביב גדול אצלי.

כבר שבוע+ שאני עם הצמות D: אני חושבת שאני אשאר איתן עד סוף החופש, זה דווקא יהיה חביב.

הן מאוד נוחות, אני לא צריכה להסתרק, פשוט וקל.

אה כן, פיספסתי את הפואנטה, החלומות.(אני נוהגת לסתור מן הנושא)

למשל אתמול, חלמתי על שחוזרים ללימודים. [יופידי] ואז אני רואה ילד שחשבתי שחברותי וכל זה, אבל הוא בעצם סתם משחק בבנות כמו במשחק, מנסה כמעט כל אחת.

והקול שלו משתנה לגמרי, והבלונדינית הזאתי מהכיתה שלי והוא חברים. והיא נמרחת עליו, והם נהנים.

באותו הזמן שאני סובלת מזה (חיבבתי אותו, סעמק), אני לא מוצאת את מה שאמור להיות "החברה הכי טובה", מיישוב אחר. [אני האמת לא מאמינה בדבר כזה "החברה הכי טובה"לי יש כמה חברים, טובים, וזהו. לא צריכה את הזיופים הטיפשיים שלכם.] והיא לא נמצאת, היא לא חזרה מחו"ל, אבל היא הייתה צריכה לחזור. התחלתי להלחץ ואז התעוררתי. :3

החלומות מתבססים על אנשים שאני אוהבת וכאלו שאני לא יכולה לשכוח, כמה נפלא.