יום אחרי מצאתי את עצמי שוכבת במיטה, עיניי פקחות. חושבת על החיים שלי, על החברים שלי שכבר לא ממש נשארו חברים שלי, על המצב, על הפגישה אתמול ועל כל החרא קורה לי בזמן האחרון.
התלבטתי אם באמת להקשיב למה שהפסיכולוג אמר. באמת להפסיק לחתוך ורידים? הרגשתי מרוקנת, משועממת כאילו אני לא רוצה שיבוא עוד יום חדש של סבל ושוטטות בבית מהמטבח לחדרי.
החלטתי הפעם לוותר, לא לעשות את זה לעצמי. החלטתי שמהיום אני פותחת דף חדש, לא חושבת על העבר וחייה בשביל הרגע!
מיד קמתי מהמיטה שטפתי פנים והסתכלתי במראה, מה קרה לי..אני נראת נורא!! לא הכרתי את עצמי, אני סתיו המטופחת ששומרת על עור חלק ונקי נראת כאילו לא ישנה ולא אכלה יומיים רצוף!
שטפתי שוב את הפנים, ניגבתי במגבת ומרחתי על פני קרם 'אני מקווה שזה יישפר את מראי!' חשבתי לעצמי.
"לרח' הרצל 21" אמרתי לנהג המונית שעצר לי.
הוא הנהן. זו הייתה הפעם הראשונה שנסעתי למסיבת לסביות-הומואים בלי נטע. הרגשה מוזרה עלתה בי, התחרטתי שיצאתי. רציתי לחזור הביתה לעוד לילה של שיעמום ושינה.
לאחר רבע שעה בערך המונית עצרה. "15 שקל בבקשה" הנהג אמר, נתתי לו ויצאתי מן הרכב.
בין כל האנשים המסתובבים, לא מצאתי את עצמי..כבר התכוונתי לחזור הביתה. לפתע ראיתי זוג לסביות מתמזמזות. שוב הרגשתי מוזר..התגעגעתי לטעמה של נשיקה, רציתי לחוש את שפתייה של נטע מנשקות את שפתיי באהבה. אך לא..לא תיהיה עוד הרגשה כזו.
לבסוף נכנסתי למועדון, עברתי בין האנשים הרוקדים לצלילי המוזיקה החזקה וניגשתי אל הבר לשתות קצת..
הרגשתי בדידות, הרגשתי חנוקה במקום הזה..הייתי לבד יותר מתמיד.
לפתע מישהי ניגשה לכיסא לידי. היא הייתה יפה, לא יכולתי להוריד את העינים ממנה.
"היי" היא אמרה פתאום בחיוך. "היי" עניתי והסתכלתי בעייניה החומות.
היא חייכה שוב.."מה את..לבד פה?"
"כן" הסמקתי.
"באלך לרקוד קצת?" היא אמרה ולגמה מהבירה שלה.
"בטח!!" חייכתי אליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אורביט!!! 333>>
