מה חשבתי לעצמי?
באמת חשבתי שיש לי חברים בבית ספר הזה?!
כל מה שקרה עד עכשיו לא מוכיח לי כלום?!
היו כבר אלפי יציאות למסעדות וסרטים ולא הזמינו אותי לאחת אז למה עו המשכתי להשלות את עצמי?!
את לא שייכת!!!!
ל"ג בעומר ואין לי מה לעשות....
אין לי מה לעשות כי פשוט דפקתי את עצמי....
אני כבר לא בית ספר לטבע כי אני סתומה....
ואפילו שאני לומדת בליידי דיוויס אני לא באמת שייכת....
איך אני טיפוס כל כך כישרוני?!
מתוך שכבה של 280 אנשים אין לי חברה טובה אחת
אבל מתוך קבוצה של 30 ילדים החוג השגתי את החברים כמעט הכי טובהים שאי פעם היו לי
שיחה של 5 דקות ואני ויסמין כבר הלכנו ליותר סרטים
ממה שאני ומי שחשבתי שהיא החברה הכי טובה שלי אי פעם הלכנו
השגתי לעצמי חברה כל כך טובה שגה באנגליה אחרי שיחה של 2 דקות
אז זה לא שאני לא בנאדם חברותי
ועם כל החוסר הערכה העצמית שיש לי כלפי עצמי אני לא הולכת להודות שאני לא חברותית
אז איך זה קורה שמתוך 280 ילדים אני לא מוצאת חברה 1 אפילו?!?!
זה לא נראה לי הגיוני!!!!
זה כמו בדיחת בזוקה פשוט!!!
אז הנה ליידי דיויס מצד אחד טבע משני ואני תקוע באמצע בתוך מגן
אני לא יכולה ללכת לטבע כי אני כבר לא שייכת
אי לא יכולה ללכת לליידי דיוויס כי הם לא רוצים שאני אהיה שייכת וככה אני נשארת לבדי...
אני מצד אחד רוצה לבכות אבל האמתי שרובי ממש לא...
אז יודעים מה?!
זובי!!!!
אפחד לא יקבל את הדמעות שלי!
הן נשארות אצלי
אני כבר לא מבזבזת אותן על אפחד!
הן לא מגיעות לטבעיסטים
הן לא מגיעות לליידי דיוויסים
הן לא מגיעות אליו
לא לאף אחד!!!
הן רק שלי!
ואני אשמור עליהן כמו על לא יודעת מה!
כשאני אהיה עצובה אני לא אבכה
כשיכאב לי אני לא אבכה
אפילו אם שוב פעם אני אאבד משהו או אשבור משהו
אני
לא אבכה
כי לי
נמאס
מעכשיו אני קרח שינאה אני לא מראה אני אדישה
אהבה אני אראה לכם בשימחה חיבוק נשיקה
מה שאתם רוצים תקבלו
אבל נמאס לי
ואני לא הולכת לתקוע לכם פייס
אני לא ארביץ אפילו לא בצחוק
אני לא אקלל
כי אני
קרח
ויודעים מה
אי הולכת לעשות לי לבד מדורה בחצר בחבית שלנו
ואפילו לבד אני לא אהיה כי אני אהיה עם אדון חרדון שגר לי בגינה=)
אז אני לבדי
המוזיקה היא חברי
וטוב לי עם עצמי
קפיש?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
