צער בעלי חיים ירושלים

"האהבה לחתולים היתה קיימת מאז ומעולם" הוא מספר תוך כדי בחישה בפרוותה המבריקה של חתולה בצבעי שח-מט "החתולים היו חלק מהנוף הביתי עוד בבית ההורים, וכשהשתחררתי מהצבא ועברתי לדירה משלי, די מהר הצטרפו אלי גם החתולים שמצאתי."  

עד כאן, לא שונה צביקה מהרבה חובבי חתולים אחרים, אשר מקיימים מערכת יחסים ארוכת שנים עם החיה המשופמת, פתחו את דלת מעונם ואימצו אל חייהם מספר מחוסרי-בית. אולם כשצביקה חושף בפניי את תכולת תא המטען במכוניתו, אני מתחילה להבין שיש לי כאן עסק עם חתולאי מיוחד במינו. המכונית מצוידת דרך קבע בכלובי נשיאה ומלכודות, רשת דייגים גדולה, מגוון של פלצורים וחבלים וכמובן –קופסאות מזון לחתולים.     

כשהתקשרתי אל צביקה בפעם הראשונה כדי לתאם את מועד ביקורי, הגיע לאוזניי קול נשימתו המאומצת. "אני מפריעה לך במשהו?" שאלתי בחשש והוא השיב בטון של מובן-מאליו: "לא, אני רק רודף אחרי חתול". מזה שבע שנים, משקיע צביקה את כל שעות הפנאי שמותירה לו עבודתו בלכידת חתולים ירושלמים במצבי מצוקה, או חילוצם ממקומות שלא ברור כיצד נקלעו אליהם. מבין ענפי עץ גבוה, ממעמקי בור ניקוז אפל, מתוך צינור ביוב או מראש גג רעפים, אל כולם מגיעה ידו הארוכה של צביקה ומסייעת לכל חתול לשמור על מניין תשע הנשמות שהוקצו עבורו.  

בשנת 2000 הקים ביחד עם מספר חובבי חתולים אחרים את העמותה למען חתולי רחוב בירושלים, בראשה כיהן מספר שנים בטרם פרש לטובת המשך פעילות התנדבותית עצמאית. כיום אינו משתייך לארגון כלשהו, ובכל זאת הטלפון האישי שלו לא מפסיק לצלצל ולהעביר אליו קריאות 'הצילו' של תושבים המבקשים סיוע. "מעבירים אלי פניות רבות מכל הווטרינרים בעיר, ובמיוחד מאגודת צער בעלי חיים ירושלים המבקשים ממני עזרה בחילוץ חתולים. מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגל לסרב לחתול במצוקה, וכשצריך חילוץ אני תמיד מתייצב לעזור."  

פעולת החילוץ עשויה לארוך דקות ספורות, אך לעתים היא נמתחת על פני שעות ארוכות וסבלנות היא תכונה הכרחית כדי לצלוח את המשימה. צביקה נזכר באחד החילוצים המאתגרים יותר בהם נתקל במשך השנים: גור חתולים שנלכד בתוך צינור ביוב בבניין בן 5 קומות. השכנים דיווחו על יללות חלושות שבוקעות מכיוון הצינור, אולם לא יכלו למקם את האזור המדויק ממנו מגיעים הקולות. צביקה טיפס ופילס דרכו מקומה לקומה, נכנס לכל דירה ובחן את הצינור שבחדר האמבטיה, בניסיון לאתר את מיקומו של האסיר האומלל.

לבסוף, בדירתם של שני קשישים, נשמעו היללות חדות וברורות, גם אם עייפות משהו. בני הזוג אישרו כי מזה חמישה ימים (!) בוכה החתול ללא הרף ומפריע את מנוחתם. צביקה החל במלאכת פירוק הצינור, ובתום תהליך ארוך, נשלף החתול מתוך הצינור כשהוא רטוב עד לשד עצמותיו, אולם בריא ושלם. לאחר שיבשה פרוותו ורוחו נרגעה מהחוויה הרטובה והסוערת, מצא לו צביקה בית חם בו הבטיחו בני המשפחה לשמור עליו במרחק בטוח מצינורות.  

אני מגיעה לביתו של צביקה ביום שבת בצהריים, וכבר בפותחו את דלת הכניסה הוא מבהיר כי עלינו למהר ולצאת. "צריך לטפל בחתולים" הוא מסביר ואני מצטרפת אליו לביקור היומי ב'מחלקת המאושפזים'. בתחומי מקום עבודתו, בתוך חדר צדדי אליו איש מלבדו לא נכנס, נמצא בית החולים המאולתר של צביקה, אליו מגיעים החתולים החולים והפצועים הזקוקים לטיפול והחלמה.  

ביום בואנו נמצאים שם שלושה: גור זעיר ואדמוני המכונה 'כדורי', ושני חתולים מפוספסים באפור הנראים כמו אחים תאומים, העונים לשמות 'שש' ו'תשע'. כדורי מחלים ממחלת הסקאביאס, מעדכן אותי צביקה. כשיחלים לחלוטין אפשר יהיה לנקות את פרוותו ולהפוך אותו לחתול יפה-מראה שכל משפחה תשמח לאמץ. הוא עוקב במבטיו אחרי 'שש' שניגש לקופסת הצרכים ולאחר דקות ספורות מציין בסיפוק שהשלשול פסק, ונראה שגם החתול הזה נמצא בכיוון הנכון לרפואה שלמה. 

צביקה מנקה את הכלובים, ממלא את צלוחיות האוכל ומרענן את המים, מחליף ל'מצעים' חדשים ולא שוכח להחזיר את בובת המיקי-מאוס לכלובו של 'כדורי', כדי שלא ירגיש בודד בהעדרו של יצור פרוותי מכורבל לצידו. הוא מחליק על ראשה של 'תשע' ומאמץ אליו בחום את גופו של 'שש', ומכל תנועה בולטת הדאגה לשלומם של החולים.

בפינת החדר ניצב שולחן הטיפולים, עליו מסודרות תרופות המצויות בשימוש תכוף, ולידן – מתקן אינפוזיה מוכן לשעת צורך. על הקיר תלויה טבלה, עליה רשומים שמות החתולים וליד כל שם פירוט הטיפולים הרפואיים שקיבל, לצורכי מעקב. עם הווטרינר הירושלמי דר' בני ספיר מקיים צביקה 'זוגיות' ארוכת שנים, ואל מרפאתו הוא מגיע שוב ושוב כשבאמתחתו חתול חולה שנאסף מהרחוב. דר' ספיר מבצע את האבחנה הרפואית ומסייע במתן טיפול ראשוני, משאיר את הטיפול התומך לידיו המיומנות של צביקה. "מדובר באיש מקצוע בעל לב זהב" מפרגן צביקה לרופא המסור, ומדגיש ששיתוף הפעולה עם הווטרינר וכן העבודה המשותפת עם אגודת צער בעלי חיים ירושלים, הם שמסייעים לו להמשיך בפעילות לטובת חתולי ירושלים. 
צביקה: "אני בוחר לשתף פעולה דווקא עם אגודת צער בעלי חיים-ירושלים בגלל היחס שלהם לחתולים. כל חתול שמגיע למקום מקבל חיסונים כנדרש וזוכה לטיפול מסור ודואג; הנקבות מעוקרות והזכרים מסורסים. בתום תקופת החיסונים, ואחרי שמוודאים שהחתול בריא ועצמאי, הוא יוצא מהמתחם הסגור ועובר לשטח פתוח, אזור שאינו עירוני ולא מהווה סכנה לחתול. החתולים חוזרים אל המתחם כדי לאכול, אך מעבירים את ימיהם חופשיים ונהנים מחיים נטולי מכלאות או גדרות."    

צביקה מדגיש שהמילים "אגודת צער בעלי חיים" לא מייצגות שם כולל לאגודה ארצית אחת. כל סניף של צער בעלי חיים משמש כאגודה עצמאית נפרדת, הקובעת לעצמה את תקנותיה ופועלת לפי צו מצפונה והשקפת עולמם של פעיליה. היכרותו האישית ורבת השנים עם אנשי צער בעלי חיים בירושלים, הוכיחה לו כי מדובר באנשים שאהבת החיות זורמת בדמם, ולדבריו – יעשו הכל כדי להציל את חייו של כלב או חתול בצרה.

אנחנו שבים אל הבית, שם ממתינים בנאמנות ששת בני המשפחה ארוכי הזנב (ועוד שלושה ההולכים על שתיים). אני מביטה בחתולים מותחים את גופם הגמיש בהנאה בשמש החורפית, ומהרהרת האם במקום כלשהו בתוך מוחם החתולי, קיימים שברי זיכרונות מחיי הרחוב שהיו פעם מנת חלקם; תוהה האם הם מודעים למזלם הטוב, שבדרך המקרה הפגיש אותם עם האיש הזה, שפשוט לא מסוגל להשיב בשלילה לזוג עיניים מבקשות של חתול.   

האם הוא זוכר את חייו הקודמים ברחובות ירושלים?

שווה קריאה, לא כך?