אני כותבת על המקלדת החדשה שאין לי מושג איך היא הגיע לכאן.

אבל היא שחורה (לעומת הקודמת, לבן-קקי), ולא נראית כמו מכשיר מוזר משנות השמונים.

כן אז טוב זה נחמד.

אני אראה את אלונקו בערב ואני מקווה שיהיה נחמד, כי כל היום הזה היה חרטה אחד ענקי, לפחות חלקית.

עם כל ההגזמות שלי אני מתארת לעצמי שלכולם יש יום כזה. יום עצבני ומוזר.

אפילו שדווקא היה נחמד לטייל במרכזית החדשה .

אוח, איזה חוסר פואנטה עצוב יש לפוסט הזה.

Maybe then I'll fade away and not have to face the facts
It's not easy facing up when your whole world is black

מתחילה לשקול מחדש כל פרט בחיים שלי. אני תוהה, מנסה לסדר סדר עדיפויות נורמלי, ומקווה לעתיד טוב וכתום ביותר.

אני מאושרת, רק כי אני לא צריכה יותר שום דבר, רק כי מספיק כל מה שיש לי.

החיים האלה יותר מדי פשוטים בשביל לנסות לסבך אותם .

יש ימים שנשארו
והם רבים והם שלה
ויש שעות שמלאות כולן בריח שלה