אז הינה אני, כאן, נכנסת יותר ויותר עמוק לשיא של חיי.

אני לא בטוחה מה לעשות עם עצמי, אני לא בטוחה בקשר לכלום כרגע.

אבל אני בטוחה בזה שיש לי דחף בלתי נמנע להייניקן, ג'אז , ושקיעה סופר קיטשית ברקע.

אני מאבדת בהדרגתיות אחיזה במציאות, והעובדה שיום שני ושלישי התחברו ליום אחד ארוך מאוד רק תרמה לזה...

דאמ, כמו בטטה ענקית, ככה אני מרגישה עכשיו.

בטטה ענקית, טיפשה, וחסרת רגישות.

אוח, טוב נו.

פתחי לי את הדלת
קר כל כך בחוץ.
הבן אדם צריך
שתהיה לו דלת.
כשאין לאן ללכת
מתחילים לרוץ
ונזכרים פתאום
בדלת הגואלת.