my fuckin' world :)

בזמן שאני נותנת לליבי הבטחות,
אני מותשת מסודות
שלי שלך
שפעם היו
גלויים,
בתוך ימים אפורים
וכאלו בהירים,
שהשארת לי לכתוב לך
ואז זרקת את הדפים,
כי אתה לא צריך מילים
כדי להבין.

פיתחתי מחשבות בצורה הכי מבולגנת שאני יכולה
רק כדי למלא
את עצמי,
בריקנות
שתביא בסוף לסיומה
של האהבה.
אולי איזו לטיפה,
לא ידועה
אבל רצויה
ממך,
שתהפוך את הכל לשקט
יותר.

ואז סידרתי
את כל המחשבות שהיו לי אליך
והבנתי שלקבל אותך
זה לא רק להסכים לאהוב אותך
זה להסכים
שתאהב אותי
בדרך שלך
האמיתית,
החשופה,
-לא כמו שרואים,
כמו שמגלים-
ובסוף עוד נשארתי שלמה.

לא מבינה אותך. פשוט לא.

אני רוצה אבל אני לא מצליחה.

בהצלחה מחר בבגרות בהסטוריה א' למי שיש [[[[[= ( אני עושה חוזר )