Optimistic, Realistic Innocence is worth more than this world has to offer |
כינוי:
Rayen בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוקטובר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
קר לי קר לי, והבית שקט.
אני מרגישה מוזר.
אנחנו רבים בצורה לא טבעית.
אנחנו צועקים, אבל בשקט ואז שותקים.
ואז מתיישבים אחד ליד השני, מחזיקים ידיים ושוכחים מזה.
כביכול.
ואז זה עולה שוב, ושוב נשכח.
זו סוג של הדחקה.
איזה מתוסבכים אנחנו.
ואבא הוא כאילו מקבל אותך כבר, אבל בעצם עוד לא.
והצבא, ואיך נסתדר...
איך אני אספיק לארגן הכל, כולל את החיים שלי ב3 שבועות?
זה לא ריאלי משהו.
והעבודה, מרגיש לי חסר.
שיעורי נהיגה, הטסט שאני אמורה לעשות.
אני חושבת שכואב לי הראש.
וקר לי.
תרמתי דם אתמול, אז גם היד נפוחה.
באמת קר לי.
אני מרגישה מוזר כי אני מפחדת מהשינוי.
שינוי זה טוב, אבל אני חושבת שכבר כל כך התרגלתי לדבר הנוכחי, שזה רק ירע את המצב.
לא שיש לי הרבה ברירה, לא?
| |
|