Optimistic, Realistic
Innocence is worth more than this world has to offer |
 כינוי:
Rayen בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
תמימות דוהה
אני מרגישה שאני מאבדת את החולמנות שלי.
פעם יכולתי לכתוב על כלום, על כוס קפה וסיגריה וטפטוף גשם, על הרוח מהחלון ועל כל השטויות האפשריות.
ועכשיו כל הכתיבה שלי היא ריאלית כל כך, כל כך סובבת אותי ואני ועצמי.
תלונות על צבא, ותלונות על חבר, חברים, חיים, נהיגה...
זה בנאלי כל כך שאני מתחילה לשעמם את עצמי.
אני רוצה שוב לכתוב דברים יפים.
אני רוצה שוב לתאר רגשות באותה דייקנות שיכולתי לתאר אז.
אני קוראת בארכיון ואני קצת מוקסמת, ואז אני נזכרת שזו מי שהייתי פעם, וחדלתי להיות.
אני לא מזדהה עם הכתיבה, אני מוקסמת ממנה כמו שאהיה מוקסמת מכתיבה טובה של אנשים אחרים.
הכתיבה שלי הפכה פשוא לזה... כתיבה של אחרת.
האמת, זה מעציב אותי.
ואני פשוט לא מבינה איך לחזור לתמימות ההיא.
אני מרגישה בוגרת מדיי, ולפעמים בא לי פשוט להקיא מכל הבגרות הזאת.
וזהו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
