Optimistic, Realistic
Innocence is worth more than this world has to offer |
 כינוי:
Rayen בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
נדמה לי שאמא פעם אמרה לי...
אמא שלך סיפרה לי שהיא מצאה פתק בחדר שלך.
לא חשבתי שזה מיוחד, אתה לא מהטיפוסים שכותבים... אלא אם כן זו רשימת קניות, או מה לעשות ברגילה.
היא אמרה שהיא בכתה מהתרגשות.
כתבת מכתב תודה, לנמען הגדול מכולם- נקרא לו כך.
הודית לו על המשפחה שלך, על האחים וההורים, כמה שהם מדהימים ותומכים- וכמה טוב שהם שם.
הודית לו על הכשרון ועל המוזיקה שיש לך, על השמיעה המוזיקלית והאפשרות לנגן וליצור.
הודית לו על הצבא, על השירות שאתה עושה ועל מה שאתה מקבל מהצבא עצמו.
הודית לו גם עליי, כתבת כמה מזל שיש לך שנכנסתי לחיים שלך ושאני שם בשבילך.
ואני יודעת את כל זה, אני יודעת שאני שם ואני רוצה להיות...
אבל לגלות שאתה מעריך את זה עד כדי כך שתכתוב מכתב תודה, ותציין אותי בו...
הייתה לי צמרמורת בכל הגוף ודמעות בעיניים.
זה פשוט מפחיד כמה אני מתכננת את העתיד שלנו ביחד, ואנחנו עוד כל כך צעירים.
כבר כמעט ראיתי אותנו בוחרים את הכלב ושמות לילדים... ומתווכחים על הצבע של הספה בסלון.
אבל זה רחוק מאיתנו, לא...? לבינתיים.
יום שישי הבא נחגוג שנה וחצי.
זה אומר שלאבד אותך הופך למשימה בלתי אפשרית מרגע לרגע.
וזה משמח אותי, בצורה מעוותת שכזו...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
