Optimistic, Realistic

אומרים שלא טוב לפתוח יומנים ישנים של אנשים אחרים.

בסרטים תמיד רואים גיבורים ראשיים קוראים יומנים ונשברים לחתיכות.

ובאחת המגירות כבר כמה וכמה חודשים מונחים שלושה כאלו- עם כתב שקצת קשה לי להבין והרבה מידע שעלול לפתוח לי את העיניים,

או לגרום לי לבכות במשך שעות, או גם וגם.

אני נמצאת במצב מבולבל שכזה, שאני לא מבינה מה טוב לי ומה רע לי.

או שבעצם אני מבינה אבל הכל מתערבב והכל קורה נורא מהר, ואז קשה לי להבחין.

אני שוקעת בספרים, מנסה בכל אופן, ובסרטים כדי למצוא מפלט קצר מהמציאות.

וזה לא שהמציאות כזו גרועה- המציאות שלי בעיני אחרים נראית כזאת ורודה, וכמובן שכל אחד והבעיות שלו,

אבל כרגע אני מפחדת מכל המטענים שעולים בי מהעבר הרחוק, שעלולים להיסגר עם היומנים האלו...

או להיפתח מחדש ולכאוב כמו פצע טרי.

לאחרונה נפתחתי להרבה אנשים וסיפרתי הרבה פרטים שבדרך כלל אני מדחיקה ומסתירה.

אולי הדחקה זו באמת הצורה הכי בריאה להתמודד עם כל זה.

ואולי אני פשוט צריכה להיפתח לאנשים הנכונים... מי יודע.