Optimistic, Realistic

בעוד שבועיים בדיוק אני אטוס לקצה השני של העולם.

אני כבר שנים מחכה פשוט להתנתק, ואני בטוחה שזאת ההחלטה הנכונה.

אני עדיין קצת רועדת כשאני חושבת על להגיד לך שלום בשדה התעופה, זה לא יהיה קל יותר מכאן.

ממש זמן קצוב.

אני מרגישה שאני אדישה, אליך, לסביבה.

כאילו שככה יהיה לי יותר קל לעזוב.

תמיד הצחיק אותי איך שאני מנסה להתמודד עם דברים שקשים לי בצורה שפשוט גורמת לי להתעלם מהם.

לא בריא במיוחד.