Optimistic, Realistic

לא ציפיתי לא לרצות לחזור.

לא חשבתי שאני ארצה לזרוק חצי מהחיים שלי בארץ ולא לחזור אליהם.

זה היה ממש ברור, כי הכל היה טוב.

אני מרגישה כאילו נפתחו לי העיניים, נשארו לי עוד 4 חודשים לבלות רחוק מהשגרה המעיקה...

אי אפשר להבין כמה אטומה הייתה להכל, חסרת רגשות, חסרת אני.

אז נשארתי.

רחוקה מכל מה שגרם לי להיחנק.

בלי תוכניות, בלי חרטות.

זה כאילו אני חיה בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, ואמנם זה נשמע כמו הגזמה פרועה, אני מצליחה לנשום לרווחה.

העולם האמיתי יכול לחכות כרגע.