Optimistic, Realistic

עוד שבוע וחצי אני חוזרת לארץ ולפי כל הדעות וההנחות אני צריכה להפסיק לשחק ולהתחיל לתכנן חיים.

לצערי, לא בא לי להפסיק לברוח.

"העולם האמיתי" כבד, רציני ומלא בבעיות.

"הבועה הורודה שלי" מלאה בדברים חדשים שלא קושרים אותי בציפיות, רגשות ושגרה.

אז איך לזעזאל מצפים ממני לוותר על כל זה ולשקוע לתוך העולם המתוכנן שהחברה מכתיבה לך?

שמרחוק מרגיש לי כמו הרבה אנשים שמפחדים לעזוב ולנסות ופשוט לברוח...

זה נשמע לי מגוכחך.

I'm way too young for that.