Optimistic, Realistic

להודות בזה בפני עצמי זה מספיק קשה.

היא תמיד מטיחה לי את האמת בפנים, מה לעשות, לפעמים היא מכירה אותי טוב יותר מאשר אני את עצמי.

או לפחות את היכולת המופלאה שלי להדחיק.

אז זה מצב בעייתי משהו...

להתחיל להרגיש שוב זה נפלא ונהדר, רק כמובן שמעולם לא בטיימינג המתאים ולא עם הבחור הנכון.

ובינינו? הדבר היחיד שבא לי כרגע זה שהוא יסתכל עליי בצורה כזאת.

תמיד הייתה לי חולשה לגברים מתוסבכים.

"אז מה... התגעגעת אליי?"

"נו, איך אפשר שלא..?"

דאמ.

ממש חמש שנים אחורה.