יש רגעים בלילה, שניה לפני שאני נרדמת, שיש לי רפלקס להסתובב לצד ימין, לנשק את הקעקוע שלך בין השכמות ולהירדם עם הגוף שלך צמוד לשלי.
אני מתחרטת כל שניה על ההחלטה שעשיתי, אף על פי שלא היה דבר אחר לעשות.
המסלולים שלי ושלך בחיים הם שונים לחלוטין ואין לנו פשרה, אין לנו איך לצאת מזה.
הפינה המאוד קטנה והריקה בשידה שבה עמד הדאודורנט שלך היא כמו החור הענקי בבטן שלי שנוצר בשניה שהלכת.
ובעצם, לא הלכת... כבר לא נשאר בשביל מי להישאר.
אתה כועס כי אתה מאמין ששיקרתי ושאני לא באמת אוהבת אותך, הרי אף אחד לא יכול לעזוב מישהו שהוא אוהב באמת.
אני לא אתיימר להיות שהמלאך שמחליט בשבילך ואומר שזה לטובתך, ממש לא, זה לטובתי גם כן.
אני לא מסוגלת להגיד לך שאני לא אוהבת אותך, אני לא מסוגלת להקל עליך ללכת...
כי מי האידיוט הזה שקבע בעצם שהצד שנפרד נפגע פחות? אוהב פחות? כואב פחות...?
אתה לא צריך לדאוג לצד שלי.
הלוואי רק שהיית יודע שמעולם לא שיקרתי לך, כמו שהבטחתי לך בלי כוונה בחודש הראשון שהבנתי שאתה לא סתם בילוי נוסף.
"אני בחיים לא אשקר לך, וכשאני ארצה ללכת... אתה פשוט תתעורר יום אחד ואני לא אהיה פה. זה ככה פשוט אצלי."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rayen