רגשות קצת מזכירים לי את התחושה הזאת אחרי שמתיישבים על הרגל שלך להרבה זמן והיא נרדמת.
הפעם הראשונה שאנחנו מבינים רגשות, ההתאהבות הראשונה, ההתלהבות הראשונה, קצת מזכירה חוויית סמים.
מן הסתם שלרוב בגילאים האלו אף אחד מאיתנו לא מבין מה זאת חוויית סמים, אבל בדיעבד המצב די דומה.
הכל מוגבר, הצבעים, הטעמים, הריחות, הצלילים, התחושה המשוגעת הזאת של אתה חי.
זה ממש פרץ של אדרנלין.
ואז יש נפילה בפעם הראשונה שמגלים שלא כל העולם ורוד ושדברים יכולים להיהרס.
זה ממש כמו רגל שנרדמה.
בהתחלה יש הרגשה של שיתוק, ואז מתחילים עקצוצים כאלו, שבעיקר גורמים לאי נוחות ואז מגיע הכאב החד שגורם לנו לרצות לצעוק ולבקש שהכל יגמר.
ורק אחרי הסבל הזה, לאט לאט, בייבי סטפס הכאב והשיתוק דועכים והרגל מרגישה כמו רגל שוב.
זאת מטאפורה טיפשית בסך הכל אבל היא ממש מדוייקת בעיניי.
העניין הוא שאני מאמינה שהתחושה הזו ברגל חוזרת, אבל ממש לא במאה אחוז. כל פעם חלק ממנה נאבד ולא חוזר יותר, ממש כמו ברגש.
כל נפילה, שברון, כאב חד כזה גורם לנו להרגיש קצת פחות ואז עוד קצת פחות, עד שלאט לאט עדיין יש רגל אבל היא בעצם כמו חלק מלאכותי שמחובר לנו לגוף.
כל קריסה גורמת לנו להעלות חומה נוספת עד שבעצם לא נשאר רגש אלא רק פעולות מוטוריות בסיסיות ולוגיקה.
לוגיקה זה עניין מדכא.
אנשים אומרים שבאהבה אין הגיון, יש רגש אמיתי שבא מהלב ועל פיו אנחנו אמורים לפעול.
מצד שני דארווין מצא לנכון להגדיר כי יש לנו אינסטיקט הישרדות בסיסי ואם הרגל כאבה כל כך הרבה פעמים אנחנו נלמד בשלב כלשהו לא לשבת עליה.
רק שאנחנו כן.
כל אחד נופל לפעמים ומתיישב בישיבה הזאת שגורמת לרגל שלו להירדם שוב.
אנחנו יצורים פשוטים המובנים לעשות טעויות ולא לחזור עליהם, אז אני מאמינה שהישיבה הזאת על הרגל היא ממש כמו רגש, ויום אחד כל אחד מאיתנו יתיישב מתוך שכחה, יזכר שטעה פעם אבל בעצם יהיה די נוח אז למה לא, ואז יבוא השיתוק, העקצוץ, הכאב והאיבוד תחושה וחלק קטן ברגל, ברגש, ילך לאיבוד...
מצד שני עוד לא פגשתי מישהו שישב על הרגל שלו עד נמק (אמנם זה רק מנסיון אישי...),
או מישהו שהרגיש את עצמו למוות (כשמדובר בבני אדם הגיונים ללא נטיות התאבדות),
אז התחושה הכללית היא שיש תקווה לעניין, הנקודה היא פשוט לזכור את התקווה כזאת בשניה לפני שהכאב מחליט להופיע, ולנסות לא לשכוח אותה בפעם הבאה שנרצה לשבת בישיבה מזרחית עקומה כלשהי.
מצב רוח של כתיבה מטאפורית מוזרה מוציאה ממני תובנות בריאות, לעצמי לפחות, אבל מי צריך מעבר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rayen