Optimistic, Realistic

להעלות זיכרונות זה יפה. שמתי לב שאני מסוגלת לבטא את הרגעים היפים באמת שלי, בצורה זורמת שכזו ונכונה. מילים בדיוק במקום ואני מרוצה בכל פעם שאני קוראת.

נזכרתי... שאחד הדברים היותר יפים שאמרו לי, נאמר על ידיו, במיטה שלי, בחדר שלי.

בעודי ערומה למחצה, בג'ינס, מכסה את החלק העליון עם הידיים ונחה על המיטה ברפיון גוף מלא. שיער מבולגן אפף אותי וצפיתי בו בדממה, מסתכל על צג הפלאפון שלו ומסנן שיחה כלשהי, על אף שהייתה דיי חשובה כפי שהבנתי לפי מבע פניו.

הוא חזר אליי, ממקם רגל אחת בין רגלי ואת השניה על קצה המיטה, מוריד את ראשו מטה ושיערו הכהה גולש על פניו. חייכתי. הוא חייך חזרה, התקרב אליי ונשען על ידיו, מתבונן בי.

"את נראית כמו דוגמנית ככה, את יודעת?"

חיוך קצת מהוסס, לחיים מאדימות מעט אך חושך ולכן לא מפריע לי.

עונה את התשובה הגרועה ביותר שיכולתי לענות- "הלוואי..."