Optimistic, Realistic

אז... מחר?

אני עושה פרצופים כבר כל היום ומתבכיינת בצורה השטותית שלי.

אני אפילו מאמינה להם כשאומרים לי- "יהיה טוב." כי אני אדם אופטימי.

וכי הם יהיו שם, בתודעתם בכל אופן וחסר להם שישכחו!

הם לא, נו, על מי אני עובדת...

אז מה יהיה שונה מחר? ובכן...

מותר יהיה לי להוציא רשיון נהיגה.

ותישאר לי רק שנה עד שאני אוכל להשתכר באופן חוקי. יפי יאי!

17 תמיד נשמע לי גיל נחמד להגיע אליו.

עכשיו כשהגעתי, אני מגלה שאולי ציפיתי ליותר מדיי.

בעצם, מי יודע. יהיה יומולדת נחמד.

Happy Birthday to Me... or something. 

לפעמים כשאתה בא, שולח לי הודעה ואני בדיוק חשבתי עליך, זה מושלם בעיניי.

לפעמים אני יכולה לשבת שעות ולבהות במסך בציפייה, או בך מרחוק כאשר אנחנו נפגשים. לבהות ולא להגיד מילה.

לפעמים פשוט בא לי לשכוח אותך לגמרי.

לפעמים זה משתלט עליי, אבל רק טיפטיפה.

כי לא באמת רע לי.