Optimistic, Realistic

פתאום הבנתי מה כל כך מקסים אותי באנשים ששותקים.

הסקרנות הזו, של הדברים מאחורי השתיקה.

המילים הקצרות שמשאירות טעם לעוד.

העובדה שהם תמיד יקשיבו, אבל לרוב לא באמת יגיבו או ידברו.

אני לא אדע עליהם דבר כשהם בעצם ידעו הכל. כי אני מהטיפוסים הפטפטניים האלו...

אבל תמיד אוכל לסמוך עליהם, כי הם שותקים כך עם כולם.

אביט להם בעיניים ואבין בלי יותר מדיי מילים.

אכיר אותם קצת יותר טוב ממה שהם חושבים, כי הם לידי כל כך הרבה.

והם ישתקו, כרגיל.

שתיקה מלמדת שכזו.

ופשוט יהיו.