Optimistic, Realistic

היה כבר בוקר, קרוב לשש כשהערת אותי ואמרת שהגיע הזמן ללכת.

ועל אף העייפות, התכוונתי לקום וללכת באמת אבל נשארה לי עוד שעה לשרוף.

אז נכנסת גם אתה למיטה ומצאתי את עצמי קצת כלואה בין שניכם.

התכווצנו שלושתנו במיטה שמיועדת בקושי לשניים, ואני במרכז- מנגד לגב האחד ורגליים משולבות עם השני.

אולי היה לי קצת מושלם ככה, איזושהי תחושה של הגנה וביטחון.

כי מכל נציגי המין הגברי, איתכם אני מרגישה הכי נוח וככה מצויין.

ניצול ראוי של השביתה, הייתי אומרת.