Optimistic, Realistic

- זה כאלו פסיכולוגיות בשקל, אתה יודע...

- בשקל הא? את תראי, יום אחד אני אעשה מליונים מהפסיכולוגיות האלו. יום אחד.

אני לא יודעת לאן בעצם אני הולכת.

אני רואה את עצמי במקום אחד, קצת סוריאליסטי...

ובעצם, הצד הרציונלי שבי זועק לקצת חשיבה הגיונית.

עבודה טובה, לימודים טובים, מקצוע טוב... בלי שטויות, חבר קבוע, דירה ואוטו וכלב.

אבל אני לא בנויה לרפואה.

לא בנויה לחיים במסגרת כזאת, כי זה חונק אותי.

אני רוצה להיות כמו בסרטים.

אולי ללמוד משחק, ולעבוד בעבודה בתור מלצרית ולהתבכיין על מחסור בכסף.

אבל אני יודעת שזה לא יילך.

זה לא סרט.

אני לא צריכה להיות זאת ש'הורסת את כבוד המשפחה' ומבזבזת את עצמה למקצוע כזה כביכול.

ועם כל הכבוד, אני לא בטוחה שאני בנויה גם לזה.

אני לא יודעת לאן בעצם אני הולכת.

ולפעמים זה הורג אותי, ולפעמים זה בסדר.

אחרי צבא הכל יראה הגיוני יותר.

ועד לשם נשארו עוד שישה חודשים ושמונה ימים.