Optimistic, Realistic

היה קר בנובמבר.

ולבשתי סווצ'רט חום.

הייתי יום לפני דייט, ויום אחרי בכי... ושעה אחרי וודקה.

התנשקנו בתוך שיח, צחקנו בלי הפסקה.

החזקת לי את היד ואמרת שאתה מרגיש קרוב אליי.

הסתכלת לי בעיניים, באמצע הפחית השלישית של הבירה.

היה חשוך, עם פנס.

השיח 'שלנו' נעקר ממקומו.

צחקנו שצריך למצוא חדש.

הסתכלת לי בעיניים, הרבה זמן, בשקט.

אמרת בגיחוך מריר, שאם לא היא, ואם לא הוא... ואם לא הייתי חזק בקטע- לא היית מתאפק.

אמרת שאתה יודע שנהיה ביחד יום אחד.

כמו בכל קומדיה רומנטית, כשיודעים מהתחלה מה צריך להיות.

אנחנו זה מה שצריך להיות.

חיבקת אותי חזק וסובבת אותי באוויר, בעודי צועקת עליך וצוחקת.

השענת אותי על מכונית בעדינות כזו והסתכלת בעיניים. שוב.

הפנתי מבט.

לילה טוב... זה נאמר בחיוך, והסתובבתי ללכת.

עד היום לא הרגשתי שאני מפחדת.

אבל עכשיו כן.

יש סיבה למה על הנשיקה הזאת מעולם לא שמעת.

יש סיבה להכל.