Optimistic, Realistic

זה מצחיק.

יחסית לאחד שטען שאין לו מושג מה זו אהבה רק שבוע לפני שהוא אמר 'אני אוהב אותך', אתה בטוח בעצמך עכשיו.

אני ממש יכולה לראות את עצמי ארבע שנים בעתיד, באה לדירה שלך בתל אביב בין קורס לקורס, עם קלסר מבולגן וחצאית עד הברך.

אני אכין לעצמי קפה, אדליק טלוויזיה ואראה 'חברים' או 'סיינפלד' מכורבלת על הספה, עד שרעש המפתחות יישמע בדלת.

ואז אני אעכל סופית שזה יום חמישי ואתה חזרת מהקבע.

אני אשען על הקיר בחיוך ממזרי שכזה, בזמן שאתה תכנס עם המדים, תביט מסביב בעיניים עייפות ותשאל בגיחוך איפה הקפה שלך.

כי אחרי ארבע שנים איתי, תהיה חייב לאהוב קפה ותפסיק להיות טיפוס אשכנזי של שוקו.

אז זה יהיה ממש אירוני אם יום אחד אתה תכנס לרשימה הזאת של הגברים, שאני פשוט מוחקת, כי ככה.

ואז כשאגיע לתל אביב, לשכונות הישנות.... אזכר במה שכתבתי ויהיה לי חנוק.

ואז אני יודעת שהקפה של הבוקר יעשה לי בחילה...

בדיוק כמו הקפה של הצהריים, כשאני מתגעגעת ובונה לנו עתיד.