היום אני בת 18.
וזה מרגיש בדיוק כמו 17, אבל עכשיו התעודת זהות שלי קונה אלכוהול.
בחצות הייתי מוקפת חברים, עם החבר בטלפון והוא היה הראשון לאחל לי יומולדת שמח.
אחריו אבא, ושתי חברות הכי מדהימות בעולם- אחת במציאות ואחת בשיחת טלפון מבדרת ביותר.
הזמינו אותי לתותים עם קצפת ואכלתי שוקולד עם תוספות מיוחדת.
בומבמלה זרם.
בבוקר קיבלתי השכמה של ברכות גם כן, ואני יודעת טוב יותר מי החברים שלי עכשיו...
אז גם אם הם לא קוראים פה, אני אודה להם... כי הם הכי מדהימים שיש, הקומץ הקטן שסביבי.
ולאכזבות הקטנות...
שני [מה שהיה 4 כשנכתב הפוסט] אנשים שמהם ציפיתי לברכה, אכזבו.
אני לא כועסת. אני זוכרת, וזה בעצם הרבה יותר גרוע.
כי אני בנאדם שנוטה לשכוח.
החבר רחוק, ולחוץ וכנראה יוצא רק עוד שלוש שבועות.
מחר יש מתכונת. לא נגעתי בחומר.
שברתי הבטחה. חשובה ביותר.
אני אתנצל פה, כי אין מצב אחרת.
ועוד משהו, אמא שלו התקשרה אליי.
היא אמרה לי מזל טוב והותירה אותי עם פה פעור.
היא אמרה שאני חלק מהמשפחה כבר בפעם המי יודע כמה, וכשסיפרתי לו הוא צחק.
"נו, היא יודעת שאני... עזבי. לא משנה. זה ביני לבינה בעצם."
ואני עדיין תוהה מה הוא ניסה להגיד. אבל יש לי ניחוש.
נקווה שצדקתי.
מזל טוב לי.
באסת יומולדת- over.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rayen