לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Optimistic, Realistic


Innocence is worth more than this world has to offer

Avatarכינוי:  Rayen

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2015    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הלוואי עליי את המזל שלה.


אז אני מכירה בחורה. מישהי מדהימה, אמיתית.

זה ממש לא קטע לסבי, אני פשוט נורא מעריכה אותה בתור בן אדם, כי כבר חסרים אנשים כל כך אותנטים בעולם.

היא תמיד בגישה של תקבלו אותי כמו שאני, מהאנשים שלא משקרים כי הם מרגישים חסרי בטחון.

אז היא מספרת לי על אהבה והאמת, שזה ממש כואב לה. כי זאת אהבה נכזבת, אלא מה?

אבל הרגש שלה כל כך אמיתי, כל כך נכון, כאילו זה הדבר היחיד בעולם שמשנה.

היא מתארת את זה ככאב בנשימה כשכואב לבחור שלה, וכאושר חסר גבולות כשהוא מחייך.

פרפרים מטורפים בבטן, ממש כאילו מעולם לא נפגעה בעבר.

והיא נפגעה ואהבה בעבר, אבל זה- זה מסוג הדברים שנותנים לך סטירה באמצע החיים ומכניסים אותך לפרספקטיבה שונה.

אז היא יושבת עם דמעות בעיניים ומתארת לי את כל מה שהולך לה בגוף וכמה זה מדהים ונוראי כאחד.

זה נשמע כמו אהבה ראשונה ותמימה של ילדים, כשאת הכי עיוורת ואת האמת, ממש לא אכפת לך.

אמנם אין לי דרך לעודד אותה ולהגיד לה שהכל יגמר בנשיקה וסוף טוב, אבל כשאני מקשיבה לה יש לי צמרמורת.

איפשהו בתוך תוכי זה נותן לי תקווה שיש עוד אנשים שמסוגלים להפסיק לנתח לעומק כל מצב וסיטואציה ופשוט לתת לעצמם להיסחף.

ולמרות הסבל והכאב, אני אומרת לה שהיא ברת מזל.

כי בסופו של דבר, רובנו נעבור את החיים ולעולם לא נרגיש ככה, לא נרגיש כאילו אנחנו מסוגלים למות בשביל האדם השני.

אנחנו חברה ריאלית שמחנכת שאהבה זה רגש פיזי, בסיסי ודועך עם הזמן ואני באמת מאמינה לזה.

אבל כשאני רואה את המבט שלה בעיניים, אני אומרת לה דבר אחד- תזכרי שיום אחד, כשתהיי שוב נעולה בתוך הסטיגמות המוכתבות שלנו,

את תזכרי ברגע הזה ותגידי- וואלה, פעם אהבתי. אהבתי עד כאב, עד דמעות, עד מוות.

והיכולת הזאת להרגיש משהו בצורה כל כך אמיתית שייכת רק לבודדים.

הלוואי עליי את המזל שלה.

 

וחזרה לריאליות, הלוואי על רובנו אפילו רק לחייך חיוך אחד אמיתי ביום.

כי גם שם איבדנו כל יכולת.

נכתב על ידי Rayen , 12/9/2012 22:45   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, פחד, סתם, כאב, חיוך, חברים, הרהורים, החיים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



chance for him


מבחינתי זה פשוט.

אם הגבר שאני אוהבת חוזר מחו"ל ואפילו לפני לדרוך בבית, בא אליי ורוצה שנחזור-

אני אחזור. אולי זה הפתרון הקל, אולי אני חלשה באופי...

אבל אני מאמינה בלתת עוד צ'אנס לאהבה.

וזה לא כל כך פסול בעיני.

נכתב על ידי Rayen , 21/6/2011 13:02   בקטגוריות אהבה ויחסים, חברים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תוֹם ב-21/6/2011 13:12
 



ילדותיות חוגגת


לפעמים בא לי לצרוח כל כך חזק שהבועה הזאת שבה כולם חיים תתפוצץ, תסלחו לי על השפה, קיבינימט.
נשבר לי מהילדותיות והקונצים.
כבר אי אפשר לצאת מבלי שזה יסבוב אותנו, החיים האמיתיים כביכול שיורקים לך בפרצוף פה ושם.
וזה טוב ויפה שהכל נראה ורוד בשיחות טלפון במהלך השבוע, אבל הבעיות האמיתיות קבורות אי שם בפנים, ויוצאות החוצה בשיחות ליליות ובכי. לפעמים הן גם יוצאות מול כולם, בריב מכוער, מלא בשתיקה ומבטים לא נעימים- טפו טפו טפו, שלא עליי.
רק לראות את זה עושה לי חשק לברוח ולהסתתר מתחת לפוך ולא לצאת לעולם.
ובכלל, הבעיות גם לא תמיד יוצאות, כי מוצאים דרך מקורית להתחמק מהן... פעם, אחר פעם, אחר פעם.

כל השבוע הזה היה מתיש פיזית, וכבר לא נשארו לי כוחות נפשיים.
אני לא בטוחה איך אפשר לכנות את התקופה הזאת- טובה או רעה.
אני מקווה שזו נפילה זמנית שתחלוף עם הרוח ועם פריחת האביב שגורמת לי לאלרגיה קלה.
לכו תדעו, סך הכל חיים.
נמאס לי מילדותיות, אוף.
וגם המחזור לא תורם לעסק.
נכתב על ידי Rayen , 19/3/2009 23:02   בקטגוריות אני, אתה ואני, חברים, תסכול, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של sasponi ב-19/3/2009 23:16
 



שריטה


סיפרתי לו סיפור...
על ילד וילדה, בארץ רחוקה שאין בה דבר חוץ מטוב.
הוא הקשיב לי ככה, בדממה וחייך פה ושם, כשאמרתי משהו מצחיק.
סיפרתי לו סיפור, על דפוק ודפוקה שהסתבכו ביניהם בקטע מוזר לחלוטין.
הם לא ידעו איך לצאת משם, מכיוון שכל מה שהכירו היה חוסר ידיעה.
לשניהם היה דפוס של פגיעה באחרים, באלו שקרובים אליהם, והרגישו דפוקים באמת, מהיסוד.
אבל אחרי זמן מה התברר, שמה הם באמת צריכים זה אחד את השני.
כי רק מישהו שהוא "כזה", יוכל להבין מישהי "כזאת".
זה נשמע כמו הסיפור הקיטשי והאולטימטיבי, אבל סיפרתי לו את זה והייתי על סף הבכי, וגם הוא השפיל מבט ושאף עשן מהסיגריה ההיא, הלא נכונה שהוצאנו ממכונה בשבת.
אמרתי לו שלא יסתבך, כי למרות שהדפוק והדפוקה מאושרים עכשיו ולא יכולים אחד בלי השני, הפגיעה הזאת של העבר עולה בזכרון לפעמים.
אני חושבת שבשניהם זה מעלה חלחלה כמה הם יכלו להכאיב לבנאדם שכעת מהווה חלק כה ענק במציאות שלהם.
אמרתי לו שלי היה מזל, אבל שהוא יזהר, כי לא הייתי רוצה לראות מישהו קרוב אליי נפגע כל כך ויוצא קצת שרוט מבפנים.
בינינו, גם הוא שרוט כמעט כמוני, ואין צורך להעמיק את החתך.
נכתב על ידי Rayen , 25/2/2009 15:10   בקטגוריות אני, אישי, חברים, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRayen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Rayen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)