לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Optimistic, Realistic


Innocence is worth more than this world has to offer

Avatarכינוי:  Rayen

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2015    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שקט


עברה קרוב לחצי שנה מהפעם האחרונה שטרחתי לחדש את הפלייליסט באייפוד שלי.

מה הטעם בעצם?

שמעתי מוזיקה ביוטיוב, לפי מה שהיה בא לי לשמוע. 

בבית לא היה צורך.

מהרגע שעברתי לדירה הזאת לא היה בה דקה של שקט, תמיד הומה, מלא אנשים, ואם לא אנשים אז אנחנו שנינו.

ואנחנו שנינו... לנו היה טוב גם בשקט על הספה, כשהראש שלי על כתף שלך. 

לא היה צורך לדבר או לשמוע מוזיקה.

לפעמים היית מתחרפן מהשקט התמידי הזה, מחבר את הפלאפון שלך לרמקול הנייד שהבאת לי ושם את האלבום של אלט ג'יי או מאסיב אטאק,

לפי המצב רוח באותו היום, וגם זה היה בסדר. 

השקט מעולם לא הפריע לי, אני בחורה של שקט.

שקט בראש, שקט בנפש, שקט בבית, שקט לידך.

 

הבית שקט כבר שלוש שבועות. דומם למעשה.

זה כבר לא השקט הנוח שלי, זו דממה כבדה כזאת שמעיקה עליי ברגעים וגורמת לי לרצות לבדוק כל פינה בבית ולוודא ששום דבר לא מתחבא בחדרים. 

בתים גדולים ושקטים לחלוטין תמיד הפחידו אותי. 

אז אני ממלאת את האייפוד בשירים שהיית שם לנו, מחברת אותו לרמקולים החדשים שקיבלתי כמתנת ניחומים או משהו כזה, ואז הבית חוזר לעצמו, קצת. קצת פחות שקט וקצת פחות מאיים. 

אין לי למי לשים את הראש על הכתף ואז ברגעים סויימים אני נזכרת,

כמה הייתי צריכה שקט....

וכמה אתה היית סובל מזה. 

נכתב על ידי Rayen , 22/6/2014 12:01   בקטגוריות אהבה, אני, אישי, הרהורים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



six years later


שש שנים אחורה והמקום הזה נוצר בשבילך.


הכתיבה שלי הייתה עליך ועל כל מה שאני מרגישה, מבלבלת או כואבת.


ובעצם מאז לא היית.


לפני שלוש שנים נעלמת לחלוטין ומבחינתי, לתמיד.


ערב בהיר אחד אתה פשוט מופיע, כשכמעט ולא השתנית, ואתה עדיין ההוא מפעם...


הציני, עם הבדיחות השנונות, עם המחסור בתשובות הישירות והכוונות הלא ידועות.


אתה פשוט פה, כותב לי כבר ארבעה ימים וגם לדבר איתך זה קל ממש כמו פעם.


שלוש שנים של דממה ואחריהן, אני אחרת, במקום אחר, עם רגשות למישהו אחר...


אבל אתה מעורר בי נוסטלגיה משגעת של מה אם...?


הגבר היחיד שאהבתי, הילד שבו התאהבתי אז...


אחריך לא היו עוד "כאלה" אהבות.


ועכשיו כשהתחלתי להאמין שעלולה להיות, אתה חוזר בסערה לחיי, ובעצם בכלל לא בסערה,


פשוט מופיע בדיסקרטיות ומשבש לי כל השקפת עולם כמו שעשית אז, ביום שבו נכנסת בדלת של הוילה ולא יכולתי להוריד ממך את העיניים.


 


היית עקב אכילס שלי פעם, היחיד שבאמת הכאיב לי עד לרצון למות,


אבל אני כבר לא בת 17, והוא גורם לי הכל חוץ מכאב, 


אז למה בעצם הופעת?


ולמה הבלבול ממך מרגיש כל כך טרי שוב...?

נכתב על ידי Rayen , 1/9/2013 17:32   בקטגוריות אישי, אני, הוא ואני, הרהורים, פחד, עבר, אהבה ויחסים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של lily_ kane ב-1/9/2013 17:53
 



sexy boy


הנוכחות שלך, שהפכה להיות קבועה בבית החדש והאישי שלי, שמה אותי במצב בעייתי.

אז נכון שעברתי מהבית וכרגע אנחנו פחות או יותר שכנים, וזה ממש קל לשרוק לי מהחלון ולקפוץ לסיגריה...

אבל אתה מעוניין בדבר אחד.

כרגע זה בסדר.

כרגע הצלחתי שלא לחנוך את המיטה החדשה, תודות לטבע המופלא.

השאלה הגדולה היא מה יקרה מחר, כשאני אהיה לבד ואתה תבוא ואני אזמין אותך לחדר שלי וממש לא אתאפק.

טיפוסים מתוסבכים אמרנו?

אני מפתיעה את עצמי בכל פעם מחדש.

למרות שבמלכודת שלך נפלו כל כך הרבה לפניי, מה לעשות, הפכתי לסטטיסטיקה.

איזה באסה שאתה כזה יפה.

נכתב על ידי Rayen , 16/3/2013 03:38   בקטגוריות אני, אהבה?, הרהורים, אהבה ויחסים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איתמר ב-16/3/2013 03:48
 



הלוואי עליי את המזל שלה.


אז אני מכירה בחורה. מישהי מדהימה, אמיתית.

זה ממש לא קטע לסבי, אני פשוט נורא מעריכה אותה בתור בן אדם, כי כבר חסרים אנשים כל כך אותנטים בעולם.

היא תמיד בגישה של תקבלו אותי כמו שאני, מהאנשים שלא משקרים כי הם מרגישים חסרי בטחון.

אז היא מספרת לי על אהבה והאמת, שזה ממש כואב לה. כי זאת אהבה נכזבת, אלא מה?

אבל הרגש שלה כל כך אמיתי, כל כך נכון, כאילו זה הדבר היחיד בעולם שמשנה.

היא מתארת את זה ככאב בנשימה כשכואב לבחור שלה, וכאושר חסר גבולות כשהוא מחייך.

פרפרים מטורפים בבטן, ממש כאילו מעולם לא נפגעה בעבר.

והיא נפגעה ואהבה בעבר, אבל זה- זה מסוג הדברים שנותנים לך סטירה באמצע החיים ומכניסים אותך לפרספקטיבה שונה.

אז היא יושבת עם דמעות בעיניים ומתארת לי את כל מה שהולך לה בגוף וכמה זה מדהים ונוראי כאחד.

זה נשמע כמו אהבה ראשונה ותמימה של ילדים, כשאת הכי עיוורת ואת האמת, ממש לא אכפת לך.

אמנם אין לי דרך לעודד אותה ולהגיד לה שהכל יגמר בנשיקה וסוף טוב, אבל כשאני מקשיבה לה יש לי צמרמורת.

איפשהו בתוך תוכי זה נותן לי תקווה שיש עוד אנשים שמסוגלים להפסיק לנתח לעומק כל מצב וסיטואציה ופשוט לתת לעצמם להיסחף.

ולמרות הסבל והכאב, אני אומרת לה שהיא ברת מזל.

כי בסופו של דבר, רובנו נעבור את החיים ולעולם לא נרגיש ככה, לא נרגיש כאילו אנחנו מסוגלים למות בשביל האדם השני.

אנחנו חברה ריאלית שמחנכת שאהבה זה רגש פיזי, בסיסי ודועך עם הזמן ואני באמת מאמינה לזה.

אבל כשאני רואה את המבט שלה בעיניים, אני אומרת לה דבר אחד- תזכרי שיום אחד, כשתהיי שוב נעולה בתוך הסטיגמות המוכתבות שלנו,

את תזכרי ברגע הזה ותגידי- וואלה, פעם אהבתי. אהבתי עד כאב, עד דמעות, עד מוות.

והיכולת הזאת להרגיש משהו בצורה כל כך אמיתית שייכת רק לבודדים.

הלוואי עליי את המזל שלה.

 

וחזרה לריאליות, הלוואי על רובנו אפילו רק לחייך חיוך אחד אמיתי ביום.

כי גם שם איבדנו כל יכולת.

נכתב על ידי Rayen , 12/9/2012 22:45   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, פחד, סתם, כאב, חיוך, חברים, הרהורים, החיים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRayen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Rayen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)