Optimistic, Realistic

שש שנים אחורה והמקום הזה נוצר בשבילך.

הכתיבה שלי הייתה עליך ועל כל מה שאני מרגישה, מבלבלת או כואבת.

ובעצם מאז לא היית.

לפני שלוש שנים נעלמת לחלוטין ומבחינתי, לתמיד.

ערב בהיר אחד אתה פשוט מופיע, כשכמעט ולא השתנית, ואתה עדיין ההוא מפעם...

הציני, עם הבדיחות השנונות, עם המחסור בתשובות הישירות והכוונות הלא ידועות.

אתה פשוט פה, כותב לי כבר ארבעה ימים וגם לדבר איתך זה קל ממש כמו פעם.

שלוש שנים של דממה ואחריהן, אני אחרת, במקום אחר, עם רגשות למישהו אחר...

אבל אתה מעורר בי נוסטלגיה משגעת של מה אם...?

הגבר היחיד שאהבתי, הילד שבו התאהבתי אז...

אחריך לא היו עוד "כאלה" אהבות.

ועכשיו כשהתחלתי להאמין שעלולה להיות, אתה חוזר בסערה לחיי, ובעצם בכלל לא בסערה,

פשוט מופיע בדיסקרטיות ומשבש לי כל השקפת עולם כמו שעשית אז, ביום שבו נכנסת בדלת של הוילה ולא יכולתי להוריד ממך את העיניים.

היית עקב אכילס שלי פעם, היחיד שבאמת הכאיב לי עד לרצון למות,

אבל אני כבר לא בת 17, והוא גורם לי הכל חוץ מכאב, 

אז למה בעצם הופעת?

ולמה הבלבול ממך מרגיש כל כך טרי שוב...?

נשיקה עדינה.

היא נשארת באוטו שלך... אנחנו לא ממשיכים, אתה עייף, אני הפוכה,

אני מנשקת אותך או אתה מנשק אותי?

בוהה בתקרה ותוהה אם זה אמיתי. 

עשר שניות של הזייה מתוקה.

אתה כבר לא מעורר... כבר עוררת בי משהו כל כך אמיתי וכנה.

עוררת בי רצון להיות מונוגמית שוב, נזכרתי בעצם... כמה שאני מונוגמית מטבעי.

בלעדיך אין אף אחד אחר.

בלעדיך לא בא לי לנשום.

ככה זה מרגיש? אהבה? גיל 17?

כואב עד שזה בלתי נסבל בלי שום יכולת להתנתק.

אני חושבת עליך כל דקה פנויה, כל רגע שקט... אתה שם בלי להיות שם.

אני אוהבת אותך.

ככה זה מרגיש? ככה זה... שבא לי למות?

ככה זה שאתה אוהב אחרת ששברה אותך?

איך מפסיקים?

איך מפסיקים להאמין שאני אהיה זאת שאציל אותך אחרי שהייתי חלק בתהליך השבירה?

ובעצם.. הייתי בכלל?

אני אוהבת אותך. נראה לי.

ככה זה כואב, עד שברון.

יש בדיוק שתי דרכים בהן אני לא אחשוב עליך.

הראשונה היא למצוא מישהו אחר.

השניה היא לבלות איתך מספיק זמן בשביל להבין כמה שאתה לא בוגר ולא מוכן לשום מערכת יחסים שהיא לא סקס רנדומלי..

אני מנסה את אופציה ב'...

ואז אתה נעלם ואכפת לי.

איך אני שונאת שאכפת לי.

היה הרבה יותר נוח להיות חסרת כל רגש, בדיוק כמו שאתה מאמין שאני.

ככה כולכם מכירים אותי- בוטה, חסרת גבולות ולא רגישה בעליל.

וזה כמעט נכון.

עד שזה לא.

אם לא היינו עובדים ביחד, הייתי מנסה את מזלי ופשוט אומרת לך את כל מה שעובר לי בראש.

אני לא בחורה של לשמור בבטן, מעולם לא הייתי, וזאת אחת הסיבות שתמיד השגתי את מה שאני באמת רוצה.

אבל איתך לא באמת ניסיתי.

אני שמחה שאני מרגישה משהו, למרות שזה מכאיב לי ואני גם שמחה שטוב לך.

אני רואה שטוב לך ואני יודעת שבשבילך זה הישג אדיר.

אני מקווה שהיא יודעת להעריך את כל הרבדים שבך, הצד המצחיק, השנון...

וגם הצדדים היותר חשוכים שאתה מנסה להחביא אבל לא באמת מצליח.

יש רגעים שבהם אני חושבת שאולי זה היה רק איתי, רגעים בודדים בהם היית עצמך...

אבל בינינו...?

איתך לעולם אי אפשר לדעת.

אחד "הפגמים" שכל כך מושכים בך וכל כך מעט אנשים יודעים להעריך.