לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Optimistic, Realistic


Innocence is worth more than this world has to offer

Avatarכינוי:  Rayen

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2015    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שקט


עברה קרוב לחצי שנה מהפעם האחרונה שטרחתי לחדש את הפלייליסט באייפוד שלי.

מה הטעם בעצם?

שמעתי מוזיקה ביוטיוב, לפי מה שהיה בא לי לשמוע. 

בבית לא היה צורך.

מהרגע שעברתי לדירה הזאת לא היה בה דקה של שקט, תמיד הומה, מלא אנשים, ואם לא אנשים אז אנחנו שנינו.

ואנחנו שנינו... לנו היה טוב גם בשקט על הספה, כשהראש שלי על כתף שלך. 

לא היה צורך לדבר או לשמוע מוזיקה.

לפעמים היית מתחרפן מהשקט התמידי הזה, מחבר את הפלאפון שלך לרמקול הנייד שהבאת לי ושם את האלבום של אלט ג'יי או מאסיב אטאק,

לפי המצב רוח באותו היום, וגם זה היה בסדר. 

השקט מעולם לא הפריע לי, אני בחורה של שקט.

שקט בראש, שקט בנפש, שקט בבית, שקט לידך.

 

הבית שקט כבר שלוש שבועות. דומם למעשה.

זה כבר לא השקט הנוח שלי, זו דממה כבדה כזאת שמעיקה עליי ברגעים וגורמת לי לרצות לבדוק כל פינה בבית ולוודא ששום דבר לא מתחבא בחדרים. 

בתים גדולים ושקטים לחלוטין תמיד הפחידו אותי. 

אז אני ממלאת את האייפוד בשירים שהיית שם לנו, מחברת אותו לרמקולים החדשים שקיבלתי כמתנת ניחומים או משהו כזה, ואז הבית חוזר לעצמו, קצת. קצת פחות שקט וקצת פחות מאיים. 

אין לי למי לשים את הראש על הכתף ואז ברגעים סויימים אני נזכרת,

כמה הייתי צריכה שקט....

וכמה אתה היית סובל מזה. 

נכתב על ידי Rayen , 22/6/2014 12:01   בקטגוריות אהבה, אני, אישי, הרהורים, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



that how you hurt me


נשיקה עדינה.

היא נשארת באוטו שלך... אנחנו לא ממשיכים, אתה עייף, אני הפוכה,

אני מנשקת אותך או אתה מנשק אותי?

בוהה בתקרה ותוהה אם זה אמיתי. 

עשר שניות של הזייה מתוקה.

אתה כבר לא מעורר... כבר עוררת בי משהו כל כך אמיתי וכנה.

עוררת בי רצון להיות מונוגמית שוב, נזכרתי בעצם... כמה שאני מונוגמית מטבעי.

בלעדיך אין אף אחד אחר.

בלעדיך לא בא לי לנשום.

ככה זה מרגיש? אהבה? גיל 17?

כואב עד שזה בלתי נסבל בלי שום יכולת להתנתק.

אני חושבת עליך כל דקה פנויה, כל רגע שקט... אתה שם בלי להיות שם.

אני אוהבת אותך.

ככה זה מרגיש? ככה זה... שבא לי למות?

ככה זה שאתה אוהב אחרת ששברה אותך?

 

איך מפסיקים?

איך מפסיקים להאמין שאני אהיה זאת שאציל אותך אחרי שהייתי חלק בתהליך השבירה?

ובעצם.. הייתי בכלל?

אני אוהבת אותך. נראה לי.

ככה זה כואב, עד שברון.

נכתב על ידי Rayen , 16/6/2013 01:51   בקטגוריות אני, אישי, אהבה, הוא ואני, כעס, כאב, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, פסימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Suffer For Me ב-16/6/2013 22:25
 



left of nothing


הקליפה החיצונית שלך אולי שווה משהו..

אבל כשכואב לך כל הגוף אבל שום דבר אמיתי לא יוצא החוצה,

מה זה שווה בכלל?

 

אם לא תאהבי את עצמך, מי יסתכל עלייך בכלל?

ואם לא תצליחי לבכות בשביל עצמך, איך אי פעם תצליחי להרגיש?

נכתב על ידי Rayen , 9/8/2012 02:31   בקטגוריות אהבה, אני, אישי, כאב, כעס, פחד, שחרור קיטור, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



love song


יהיו שירים שתמיד ישארו שלו-

lonely september, כי בזמנו הוא כל כך תיאר אותנו.

brighter, שליווה אותי כל הזמן שאתה לא.

lost realist, שבו שאמרת בהיסוס שאתה מאוהב בי לגמרי...

 

הם תמיד יהיו שלו.

ואתה תאמץ שירים חדשים בחיים שלי, כמו כל גבר שנכנס לתוכם ובאמת שינה משהו בהם.

יש לי הרגשה שלך יהיו הרבה שירים, ספרים, סרטים... הרבה דברים שלא הייתי משייכת בדרך כלל לגבר- אבל אליך כן.

נכתב על ידי Rayen , 7/2/2011 01:06   בקטגוריות אני, אישי, אהבה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Rayen ב-13/2/2011 23:36
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRayen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Rayen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)