 כינוי:
Rayen בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
תמימות דוהה
אני מרגישה שאני מאבדת את החולמנות שלי.
פעם יכולתי לכתוב על כלום, על כוס קפה וסיגריה וטפטוף גשם, על הרוח מהחלון ועל כל השטויות האפשריות.
ועכשיו כל הכתיבה שלי היא ריאלית כל כך, כל כך סובבת אותי ואני ועצמי.
תלונות על צבא, ותלונות על חבר, חברים, חיים, נהיגה...
זה בנאלי כל כך שאני מתחילה לשעמם את עצמי.
אני רוצה שוב לכתוב דברים יפים.
אני רוצה שוב לתאר רגשות באותה דייקנות שיכולתי לתאר אז.
אני קוראת בארכיון ואני קצת מוקסמת, ואז אני נזכרת שזו מי שהייתי פעם, וחדלתי להיות.
אני לא מזדהה עם הכתיבה, אני מוקסמת ממנה כמו שאהיה מוקסמת מכתיבה טובה של אנשים אחרים.
הכתיבה שלי הפכה פשוא לזה... כתיבה של אחרת.
האמת, זה מעציב אותי.
ואני פשוט לא מבינה איך לחזור לתמימות ההיא.
אני מרגישה בוגרת מדיי, ולפעמים בא לי פשוט להקיא מכל הבגרות הזאת.
וזהו.
| |
pretty girls don't grow up
אז מה, התבגרות וכאלו?
אני חושבת שמרוב מחשבות על צבא לא שמתי לב לכמה אני משתנה.
מבחינת חוש הומור, התנהגות ואפילו לבוש.
אני מרגישה צורך לנסות דברים, עוד דברים, דברים שנמנעו ממני לנסות.
צבא זה לא כלא, זה פשוט לא יוצא לי מהראש ולמרבה האירוניה קצת כולא אותי... מחשבתית, או משהו כזה.
וגם, איבדתי את המוזה שלי לפני כל כך הרבה זמן, ועכשיו אני מתגעגעת.
אגב, תראו, אחלה סדרה.
עשתה לי בלאגן בראש לגבי איך החיים צריכים להיראות כשאתה טיפטיפה דפוק :]
| |
קר לי
קר לי, והבית שקט.
אני מרגישה מוזר.
אנחנו רבים בצורה לא טבעית.
אנחנו צועקים, אבל בשקט ואז שותקים.
ואז מתיישבים אחד ליד השני, מחזיקים ידיים ושוכחים מזה.
כביכול.
ואז זה עולה שוב, ושוב נשכח.
זו סוג של הדחקה.
איזה מתוסבכים אנחנו.
ואבא הוא כאילו מקבל אותך כבר, אבל בעצם עוד לא.
והצבא, ואיך נסתדר...
איך אני אספיק לארגן הכל, כולל את החיים שלי ב3 שבועות?
זה לא ריאלי משהו.
והעבודה, מרגיש לי חסר.
שיעורי נהיגה, הטסט שאני אמורה לעשות.
אני חושבת שכואב לי הראש.
וקר לי.
תרמתי דם אתמול, אז גם היד נפוחה.
באמת קר לי.
אני מרגישה מוזר כי אני מפחדת מהשינוי.
שינוי זה טוב, אבל אני חושבת שכבר כל כך התרגלתי לדבר הנוכחי, שזה רק ירע את המצב.
לא שיש לי הרבה ברירה, לא?
| |
סוף לאזרחות, כמעט.
ואני כבר מרגישה את זה נגמר...
משמרת אחרונה, חיים של בטלנות ושינה...
כמה אירוני שאני מתלוננת על חוסר שעות שינה עכשיו.
ובסה"כ, רק נשאר לראות את כולם.
את כל האלו שחסרים ממש ולחדש כמה קשרים ולהשלים פערים עם כמה אנשים.
סוף לאזרחות?
השעון דופק, בקרוב הפז"מ.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
