Optimistic, Realistic

תמיד כשדבר אחד קטן מתמוטט, שאר העולם פשוט מחליט ללכת ולקרוס עלייך בו זמנית.

זאת הרגשה מזעזעת.

אתמול אמרתי לה שרגשות זה דבר חיובי.

כרגע בא לי לקבור את עצמי, אני לא רואה שום צד חיובי בזה.

לא לזה ציפיתי הערב.

עדיף נפילה כזאת על נפילה ממש גדולה בקרוב.

ולפי ההרגשה כרגע, זאת הייתה עלולה להיות חתיכת נפילה.

להודות בזה בפני עצמי זה מספיק קשה.

היא תמיד מטיחה לי את האמת בפנים, מה לעשות, לפעמים היא מכירה אותי טוב יותר מאשר אני את עצמי.

או לפחות את היכולת המופלאה שלי להדחיק.

אז זה מצב בעייתי משהו...

להתחיל להרגיש שוב זה נפלא ונהדר, רק כמובן שמעולם לא בטיימינג המתאים ולא עם הבחור הנכון.

ובינינו? הדבר היחיד שבא לי כרגע זה שהוא יסתכל עליי בצורה כזאת.

תמיד הייתה לי חולשה לגברים מתוסבכים.

"אז מה... התגעגעת אליי?"

"נו, איך אפשר שלא..?"

דאמ.

ממש חמש שנים אחורה.

סקס במצפה מרוחק, בזריחה לצלילי אסף אבידן.

מדברים על ההנאות הקטנות בחיים.

הרס עצמי אמרנו?