Optimistic, Realistic
Innocence is worth more than this world has to offer |
 כינוי:
Rayen בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
נובייגוד
היום בחצות תתחיל שנה אזרחית חדשה.
אז אני מאחלת לכולנו שהיא תתחיל טוב.
בלי כל המצב הזה.
אמן או משהו? :]
| |
הר הרצל
כשנכנסים לאזור הקברים בהר הרצל, מרגישים קור כזה, גם כשאין רוח והשמש זורחת בשמיים.
ומיד, כולם משתתקים בבת אחת, כאילו עשו זאת בפקודה.
מסתכלים מסביב על כל הירוק, ועל כל המצבות ושותקים- בנסיון לעכל לאט לאט את מה שהולך סביבנו.
כשאנחנו נשבעים לצה"ל, אנחנו אומרים שאנחנו מוכנים לציית לכל הפקודות, להקדיש את חיינו וגם להקריב את חיינו למען המדינה.
כולם חוזרים על המילים בהתמדה, לא מפספסים אף מילה- צועקים בכל הכוח.
כולם מתכוננים ואז הצעקה הזו- "אני נשבעת!" שקורעת את הדממה סביב וגורמת לצמרמורת.
זהו, נו, עכשיו רשמית נשבענו.
בהר הרצל, גם יש אנשים שנשבעו.
חלקם אמנם בשנות ה70, וחלקם רק לפני שנה.
הם נשבעו כמונו, וצעקו כמונו, החזיקו את הנשק ושרו את ההמנון.
לכבודם הורם הדגל והרבה הורים בוכים באו להתרגש ולחלוק בשמחתם.
הם התמידו בשבועה וקיימו אותה.
אז כשאני נכנסתי להר הרצל והסתכלתי על קבר של צנחן שנפל, שהיה מוכן לוותר על חייו בחו"ל רק בשביל להישבע, להתגייס וליפול...
אני מבינה לחלוטין מהו המושג חלל.
פשוט חלל.
השתתפנו בסד"ח של שלושה ימים.
זה השאיר עליי רושם מטורף.
יום אחד גם אני אעמוד ברחבה גדולה ואשביע אנשים.
ככה זה.
| |
געגועים
"בסופו של דבר זה מי שאת מתגעגעת אליו כשאת שיכורה לגמרי ומרגישה הכי רע בעולם, לא?"
ואני מתגעגעת ומרגישה הכי רע בעולם וביום שישי הייתי גם שיכורה.
אתה חושב שאנחנו דפוקים כי אתה בעצם לא שם לב שיש בעיה?
או ששם לב ובוחר להתעלם ממנה באלגנטיות שפוגעת בי עד היסוד?
תתקשר כבר.
| |
super boohoo
בול בשבוע שהייתי הכי צריכה אותך, נרדמת ופספסת את האוטובוס.
כמו פעם.
ועכשיו כשאנחנו מתקרבים לשנה שלנו, זאת הייתה טעות גדולה מצידך.
לא באשמתי אפילו, לא שמתי לב... שאני לא חשבתי עליך לילה שעבר.
ואני רוצה לחשוב עליך, ואני בוכה כי אתה לא בא ואני לא יכולה בלעדיך ורוצה להיות איתך.
ומצד שני הוא נשאר איתי שעה ביציאה, סתם ככה.
ונסע עוד שעה מיותרת כדי לנסוע איתי באוטובוס שלא ישעמם לי.
והוא מכיר אותי רק יומיים, וכבר אני מרגישה שהוא דומה לי.
אני אומרת לעצמי שזה מטומטם, וזה חולף, כמו אז... בהצגה?
אבל הוא משחק איתי כמו שאני איתו, בגבול הטעם הטוב והמצחיק...
אבל עוד לא היה גבר שפלרטטתי איתו בזמן שאני איתך והשיב לי את היחס.
אז בחרת זמן ממש רע לא לבוא.
ואם לא תצא שבוע הבא, אני אתחיל לפחד שמא בכלל לא נגיע לשנה שלנו בעוד חצי חודש.
איך מתהפכות היוצרות.
אתה חוזר למה שהיית לפני שנה, אבל אני כבר לא.
ואין אפילו בנאדם אחד שאני יכולה להאשים, אפילו לא אותך או את עצמי. או אותו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
