Optimistic, Realistic

בא לי חורף לבן.

בא לי חורף אמיתי, עם שלג, עצי אשוח ומנגינות של חג.

ממש כמו פעם.

בא לי לפגוש אותך עוד שנתיים מחדש, שאני לא ארגיש שאתה תהיה אחד הגברים האלו שפגשתי מוקדם מדיי...

אתה אומר שקשה להבין אותך, אבל אני מבינה. אני מבינה טוב מאוד.

אני מבינה שכשאתה אומר לי שזה בסדר שאני אסע לאוסטרליה, שאתה לא מקנא בגברים שמתחילים איתי, שאם אני לא רואה אותך מוצ"ש אז לא נורא- כי מה יש לראות אותך בכלל... ושאתה לוקח את החיים באיזי ואדיש להכל...

כל זה, בדיוק כמו אצלי, פחד אחד גדול מלהתחייב לדברים שמשפיעים עליך, דברים גדולים.

מצד שני, אמרת שאתה אוהב אותי... ומחויבות יותר גדולה מזו בגילנו כרגע, לא קיימת.

כמה שאתה סותר את עצמך, ואני לא יודעת עם איזה כיוון ללכת.

יש לי תחושה שפרט להיום, סופ"ש כושל בדרך.

טסט שכנראה לא אעבור, משמרת שהוקפצתי אליה, חוסר זמן מוחלט ללימודים וזמן מועט מאוד עם החבר.

כן, בהחלט לא הסופ"ש החלומי שדמיינתי.

אתה לא מסוגל לצאת לי מהחיים, או לא רוצה לצאת לי מהחיים?

כך או כך, אתה כבר לא רצוי בהם יותר.

אז די.