Optimistic, Realistic

אתה מספר לי עליה כל הזמן.

אפילו חברים שלך מופתעים מהדברים שאני יודעת.

אתה צוחק על הבחור החדש, שכבר הפך לחדשות ישנות,

ומדבר על הבלאגן שיש לך בבית כי אתה לא באמת שם.

אז מצד אחד זה יהיה נורא חסר אגו להגיד לך שאני לא רוצה לשמוע,

כי בתכלס זה גורם לי לשנוא את הבחורה המסכנה עמוק בתוך הלב.

ומצד שני... אני חושבת שאני רוצה אותך בחיים שלי בתור בנאדם,

גם אם אני ספציפית לא יכולה לקבל אותך.

בגרות או הדחקה?

עוד לא ממש החלטתי.

למה אתה שואל אותי דברים כמו- "את מתגעגעת אליי?" במובן הכי קז'ואל שיש?

אני באמת כל כך טובה בלהסתיר את כל האמת מפניך?

האמתי, שהבחור החדש ממש מסכן...

אמרתי לו שנשים נכנסות לו למיטה והורסות לו את החיים,

התקווה הכי גדולה שלי היא שבחודש הבודד שיצא לי להיכנס למיטה שלו,

הנזק שנגרם הוא מזערי בלבד.

אם לא היינו עובדים ביחד, הייתי מנסה את מזלי ופשוט אומרת לך את כל מה שעובר לי בראש.

אני לא בחורה של לשמור בבטן, מעולם לא הייתי, וזאת אחת הסיבות שתמיד השגתי את מה שאני באמת רוצה.

אבל איתך לא באמת ניסיתי.

אני שמחה שאני מרגישה משהו, למרות שזה מכאיב לי ואני גם שמחה שטוב לך.

אני רואה שטוב לך ואני יודעת שבשבילך זה הישג אדיר.

אני מקווה שהיא יודעת להעריך את כל הרבדים שבך, הצד המצחיק, השנון...

וגם הצדדים היותר חשוכים שאתה מנסה להחביא אבל לא באמת מצליח.

יש רגעים שבהם אני חושבת שאולי זה היה רק איתי, רגעים בודדים בהם היית עצמך...

אבל בינינו...?

איתך לעולם אי אפשר לדעת.

אחד "הפגמים" שכל כך מושכים בך וכל כך מעט אנשים יודעים להעריך.

זה לא יאומן שבסופו של דבר אתה יותר בוגר ממני.

אני תוהה אם זה מפריע לך שאני יוצאת עם מישהו אחר...

הפסקתי לחשוב שאתה אידיוט.

בינינו?

אתה דווקא דיי מוצלח.

והכל עניין של טיימינג.

זה פשוט לא היה שלנו.

לא הייתי מסוגלת לזרוק אפילו מבט אחד עליך ועליה היום.

הרגשתי כאילו הלב שלי עשה צניחה חופשית והתרסק.

אז ברחתי.

אין על הכחשה.

הוא שאל אותי אם כבר הגענו לשלב שבו הוא יכול להרגיש חופשי להחמיא לי..

כי הוא לא פגש בחורה כמוני מעולם.

אחח, כמה שבא לי להתרגש מזה.